בבואנו לעמוד מול ה' ולבטא את מה שאנו מרגישים פעמים רבות אנו נתקלים בבעיה קשה.

לפעמים אנו מרגישים רגשות קשים מול ה', כעס, שנאה, דחייה, לפעמים אפילו זעם וחרון אף. פעמים שהרגשות הללו מפחידים אותנו, פעמים אנו מעיזים לבטא אותם מעט ומיד חוזרים בנו שלא נהיה בבחינת מטיחים דברים כלפי מעלה ולפעמים אנו אפילו לא מסכימים להרגיש אותם בכלל והתוצאה היא מן יחס קריר ומנותק לה'. כאילו כיבו לנו את המערכת הרגשית.
הסימן לכך הוא שאנו לא מרגישים מול ה' רגשות נפלאים של הערצה עיוורת ומלאה ותשוקה להתבטל בכל כוחנו וכן תחושה מדהימה של אהבה עמוקה וטהורה ורצון לחבק את ה' ולנשק אותו ולא לעזוב אותו.

בתפילות אנו מתפללים ככה איכשהו ומרגישים אליו בערך כלום וחצי ומעבירים עוד תפילה…

בסדרת מאמרים אלו ננסה להקיף את הנושא הזה מכל צדדיו ולתת דרך סלולה וברורה יותר בבואנו לדבר מול ה'.

אז קודם כל אם אתם מרגישים כעס או רגשות כואבים אחרים מול ה' – מגיע לכם מזל טוב וגם כל הכבוד!

למה? כי זה אומר שאתם בדרגה גבוהה של אמונה! חד וחלק.
רוב האנשים לא מקשרים את מה שקורה להם במציאות לה' ולכן הם לא כועסים עליו אלא על ה"מציאות". על השכן, על הנהג ההוא, על הפקק, על העוגה שלא הצליחה והם שוכחים את ה' כאילו… זה מרתק לראות אנשים שמתחילים לעבוד עם עצמם על אמונה בהשגחה פרטית וככל שהם יותר מצליחים הם פתאום מגלים שהם גם כועסים על ה'…

אז דבר ראשון, כפי שאמרנו כל הכבוד על העבודה ועל כך שאתם מרגישים קשר ישיר בין המציאות לקב"ה ולא רק ממללים את "דיבורי האמונה" בפה בצורה מנותקת מהלב.

דבר שני, על מנת להגיע לחיבור טוב יותר ורמה גבוהה יותר של קשר עם ה' אתם חייבים לדעת שיש הכרח לעבור דרך כל המקומות הכואבים הללו.

דבר שלישי והוא העיקרי- הניקוי הריגשי כאן מורכב משני חלקים:

1. הסכמה מלאה להרגיש את הרגשות הכואבים ולבטא אותם בפה מבלי להאמין למחשבות שהם מייצרים.
2. חיבור יומיומי לכל הטוב שה' נותן לנו והודאה עליו.

במאמרים אלו אנו נתרכז בחלק הראשון ונוכיח בעזרת ה' שלא רק שאין איסור בביטוי הרגשי של רגשות כואבים מול ה' אלא שמי שלא עושה את זה הוא פועל ההיפך מרצון ה', הוא "מרמה" אותו וגורם לעצמו נזקים רוחניים ונפשיים. בסוף המאמר אביא את הדרך ההלכתית שאושרה על ידי רבנים ופוסקים שבמסגרתה מותר וצריך לשחרר את כל הרגשות הכואבים שלנו כלפי ה" ושאין בה גדר של "הטחת דברים כלפי מעלה" (אבל מצד שני נותנת מקום לכל הרגשות) על מנת שנוכל לעלות לדרגה הבאה בקשר שלנו עם ה'.

ועל כך בפוסט הבא הקליקו כאן למעבר!

שלב א' של שינוי בחיים: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות":  שינוי אמיתי יכול להתחולל רק אם אני מקבל על עצמי פעולות קטנות, אבל כל יום, עד שנוצר לי הרגל שהוא כמו טבע שני.

קבלה ללא שום רגש, עד שזה יוצא מחוץ לבחירה שלי ומגיע למצב שאין התלבטות לגבי העשייה.
זהו ההרגל.

מה הסכנה בכך? הלב כמובן, ההרגש.

יוסי מניח תפילין: "אני כבר מומחה בקשירת תפילין והורדתן בזמן הקצר ביותר… התרגלתי, אבל הלב? אני לא מתרגש כבר, לפעמים לא מרגיש כלום."
לילך קיבלה על עצמה לעשות כושר כל יום: "בהתחלה הייתה תחושה סבבה, של התחדשות, אבל התחלתי להתרגל ופתאום נמאס לי, אין לי טעם בזה, להתאמן כמו רובוט."

ה' הרי יכל ליצור קופים שמיומנים בקשירת תפילין ואפילו שלומדים תורה, בלי בחירה, בלי עבירות… אבל הוא החליט לברוא אותנו עם בחירה. מכאן לומדים שהעיקר זה החיבור של הלב למצוות ולחיים בכלל אבל מצד שני בלי לבנות הרגלים טובים אוטומטיים אין בכלל צורת אדם?

מצד אחד אנחנו בנויים בצורה כזו שאנו צריכים לעבוד על אוטומאט חיובי אבל מצד שני כאשר אני על אוטומאט אין לי רגש, אין לי רצון. אני כבוי.

ננסח את הקושייה במילים מדוייקות יותר: כיצד נהיה גם על אוטומאט וגם עם רצון ורגש?

אנשים רבים יענו תשובות מגוונות, למצוא עניין במה שאתה עושה או לגוון (בסוגי בכושר למשל), לעודד את עצמך וכו' תשובות נפלאות ונכונות אבל העיקר חסר.

מה העיקר? הרצון.

שלב ב' של שינוי בחיים: לבחור בפעולה האוטומטית כל פעם מחדש מתוך רצון.

אבל אני כבר לא רוצה?

זה לא נכון, תתבונן בתוך עצמך ותגלה שיש הרבה קולות ורגשות בפנים (אתה מושל על מדינה – זוכר?) חלקם אכן לא רוצים אבל חלק נכבד מהם מאד רוצה (הרי זו הסיבה שבכלל התחלת את הקבלה שלך) תתחבר אליהם, תרגיש אותם, תדבר איתם ומתוכם תפעל, מתוכם תבחר שוב מחדש להניח תפילין כי אני רוצה, לעשות כושר כי אני רוצה. להיות עם הבעל הזה כי אני רוצה ולא כי התרגלנו, להיות עם האישה הזו כי אני רוצה כל יום מחדש ולא כי אין ברירה.

למה? כי זו האמת!

אתה באמת רוצה, את באמת רוצה אחרת לא היית פה, רק שיש עוד קולות בפנים שצריך לתת להם מקום בהתבודדות אבל לא במהלך הרגיל של החיים.

אבל אני חייב אז איך אני יכול לרצות?

זה נכון שיש גם דברים שאתה חייב מבחינה רוחנית, שכלית או מחוייבויות אחרות אבל מבחינה נפשית וגם מעשית אתה לא חייב, יש לך בחירה ואתה יכול לא לעשות.

תתבונן בפנים ותגלה שיש לך הרבה סיבות שאתה כן בוחר לעשות גם אם לא היית מצווה. ובכלל אם אתה עושה משהו זה אומר שאתה (או חלקים רבים ממך) בוחר לעשות אותו – אל תבחר על אוטומט.

תעשה על אוטומט אבל אל תבחר על אוטומט!

וזה מה שבעצם, בעומק, אומרים חז"ל: "גדול המצווה ורוצה יותר ממי שאינו מצווה ורוצה."

עיקר המלחמה של האדם זה שלב ב' ולא שלב א'!

אנשים חושבים שזה קשה להתרגל בהרגלים חיוביים אבל הם טועים, עיקר הקושי הוא לבחור כל פעם מחדש בטוב. להתחבר לטוב ולבחור בו מחדש. להרגלים ניתן להתרגל, זה רק קשה בהתחלה אבל הסיבה שאי אפשר להתמיד והמלחמה האמיתית היא הבחירה בטוב כל פעם מחדש.

כל הדברים הללו הן מתוך הווידאו המומלץ הזה של אחד המורים הגדולים שלי, גידי דבוש:

 בקיצור

לעשות את הפעולה האוטומאטית עם רצון, עם החלטה, עם ידיעה והרגשה שאני רוצה בזה (או לפחות חלקים ממני) ולכן אני עושה את זה.
כיצד עושים את זה? מדברים עם עצמנו ומגלים את החלקים שכן רוצים ואיתם ומתוכם פועלים ושוב ושוב בוחרים בפעולה האוטומטית מרצון כאילו זו הפעם הראשונה, מהתחלה, מחדש, כאילו עד עכשיו לא רציתי.
הכלל: לחדש את הרצון שוב ושוב על מה שאני עושה.
כיצד: התבוננות קצרה, להיזכר ולזהות את הרצון המקורי לפני שאני מתחיל את הפעולה האוטומטית.

אני בוחר להיות נשוי לאישה הזו, אני בוחרת להיות נשואה לגבר הזה, אני בוחר ללכת לתפילה, אני בוחר לברך, אני בוחר לא לדבר לשון הרע, אני בוחר להיות עם הילדים שלי, אני בוחר ורוצה בכל הדברים ובכל המחוייבויות שקיבלתי על עצמי ואז אני הולך עם רצון הולך וגובר ואני מעודד את עצמי על כך באופן קבוע.

מה שיקרה זה שכך אתה תתן תיקוף ואישור והעצמה לחלקים שרוצים והחלקים שלא רוצים פתאום גם יקבלו חשק ורצון וישתכנעו.

ואז אתה תתחיל להיות דלוק על עצמך ועל החיים שלך ואז את תתחילי להיות מאושרת ודלוקה עם רצון בוער ושוב ושוב תבחרו בטוב מתוך רצון מלא!

כשאין לי שכל אז אני משליך אותו, ולא מנסה בכח – ומאמין בטוב כי כך אמר הצדיק כי כך אמר ה'.

אני מאמין שה' מוביל אותי, מוליך אותי לטוב, אני מאמין שאני ואשתי נועדנו אחד לשני מששת ימי בראשית ואנחנו מתרפאים והולכים מיום ליום, אני מאמין שאני קיבלתי את הילדים שלי כי אני היחיד שיכול לרומם אותם ולגדל אותם ואני יכול לגדל אותם ואני גם מגדל אותם ומרפא אותם ומתקדם בריפויים ובריפוי שלי איתם כל הזמן, אני מאמין שאני אזכה לעולם שכולו טוב, כן אני מאמין בה' שיתן לי גן עדן וכיף ותענוגים!

חטא עץ הדעת – רצה להבין הכל עכשיו, איך שהכל לטובה, רצה לקחת את ההבנות ולא להיות גם בהמתנה ואמונה ולהמתין שה' יענה לבקשה שלו.

העיקר זה אמונה – להאמין שהכל טוב והכל לטובה ושכל מה שחסר לי זה לטובתי וזה גם יתמלא.

ואם האדם הוא חזק באמונתו הוא מקבל את השכל להבין איך הכל לטובה גם כן. איך ה' מתכנן את הכל, איך הוא נותן לך אתגרים בשביל שתגדל עוד ועוד וכוחות שלך יצאו לפועל.

קולות של כפירה, קולות של אמון ברע, קולות של שקר, מחשבות של שקר שלא לתת להם שום מקום.

אבל אם אתה לא באמונה ואתה מנסה לחקור ממקום של חוסר אמון בטוב אז אסור לך לחפור ולחקור כי אז תגיע לחלל הפנוי ולריקנות ולבעסה ורק לאכול ללכת לישון למרות שהבנת הרבה דברים ואתה צריך להשליך את השכל.

הלכות נידה רבי נתן, יורה דעה, אות ח: אבל אי אפשר להמשיך הדעת לתוך האמונה כי אם כאשר האמונה היא בטוב.

"כי באמת בכל זמן שממשיכין שכל ודעת לתוך האמונה בזה מחיין ומחזקין את האמונה. כי עיקר חיות האמונה הוא ע"י השכל כידוע. וזה בחי' וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. שבתחילה כנס"י מתדבקין להש"י ע"י האמונה לבד ואח"כ וידעת את ה' כי אח"כ נמשך הדעת לתוך האמונה כנ"ל.[קודם נותנים אמון בטוב ואז זוכים לגלות אותו במציאות] אבל א"א להמשיך הדעת לתוך האמונה. כ"א כשהאמונה טהורה וקדושה. שאז יש לה כח לקבל אור הדעת ולהוליד ולגלות על ידי זה הולדות והתגלות קדושות. אבל תיכף כשמתעוררים דם נדות בהאשה יראת ה' שהיא בחי' אמונה. דהיינו כשמתחילים לבלבל את אמונתו חס ושלום בקשיות וכפירות. אזי אסור לו אז להשתדל להמשיך דעת לתוך האמונה. כי אז צריך לישב בדד ולברוח מן הדעת לגרמי. דהיינו שלא ישתמש עם הדעת כלל. ולא יחבר אז את הדעת עם האמונה כלל. דהיינו שלא ירצה להמשיך הדעת להבין ולתרץ הקשיות והחקירות והכפירות העולים על מוחו. כי תיכף כשעולים על דעתו קשיות וכפירות חס ושלום. אז הוא צריך לסמוך על אמונה לבד ולהתחזק באמונה לבד בלי שום הבנת הדעת כי כשירצה להבין בשכל. אזי יתגברו הקשיות והכפירות שהם בחי' דם נדות על השכל מבחי' ותהי נדתה עליו ויתבטל השכל והאמונה לגמרי ויבא לידי כפירות גמורות חס ושלום. וזהו בחי' איסור החמור של נדה שהיא איסור חמור מאד מאד כידוע ומרבה הטומאה מאד."

אם נפגעתי, אני חווה פגיעה, הלב מתכווץ, אני לא חווה אמון בטוב עכשיו, אז אני עכשיו עובר להמתנה, נותן מקום, מתבונן, נוכח ואם אני מנסה להבין עכשיו או לחקור אני נועל את עצמי והמסקנות לא יהיו אמיתיות ולא יחזקו אותי.

בפשטות

כאשר אני מנסה להבין משהו על עצמי השאלה הראשונה היא תמיד- מאיזה מקום אני בא לשיחה עם אמונה בטוב? נתינה? זה הזמן להבין את עצמי ואת הזולת ואז תבין דברים אמיתיים.

אם אני בחוסר אמונה בטוב אני יכול רק לשתף, לבקש עזרה, שמישהו יקשיב לי או שאני אקשיב לי או שה' יקשיב לי ואני אשתף אבל בלי לנסות להבין מה קורה לי עכשיו ולמה וכו' אלא רק להיות נוכח ולתת מקום לכאב בלי תנועה של פתרונות אלא עם המתנה וענווה.

איך יודעים שההבנות שלך אמיתיות?

1. האם אתה חווה התחזקות גדולה בשמחה?
2. האם העשייה שלך מתחזקת?
3. יש לך כוחות חדשים?
4. הנתינה שלך התחזקה?

לינק להורדת הווידאו למשתמשים באינטרנט כשר

הרגשות הקשים הם אלו שיוצרים את המחשבות הרעות ואת האמונות השקריות שמתקבעות לנו בלב (אני לא בסדר, אני רע, כולם שקרנים, גנבים ועוד) הרגש עצמו הוא אמיתי כי אנו מרגישים שוב דברים שקרו לנו בסיטואציות דומות בילדות אבל הוא לא משקף את המציאות העכשיות.

בסרטון הזה גידי דבוש, אחד המורים הגדולים ביותר שלי, מלמד את הנושא שנקרא ביהדות, שמירת המחשבה.

אנו רגילים שמחשבות רעות שכדאי להישמר מהן ביהדות זה בעיקר מחשבות של ניאוף אבל האמת היא שמחשבות הניאוף הן חלק מאד מאד קטן מהמחשבות שכדאי לנו לעצור.

צפו בווידאו, תלמדו ממנו המון, רק תשימו לב שכאשר אנו מדברים על עצירת המחשבות אין אנו מדברים על עצירת הרגשות.

הרגשות הם אלו שיוצרים את המחשבות ואת האמונות שמתקבעים לנו בלב.

למשל, אדם שמרגיש שהוא שנוא באופן כללי יהיה חייב למצוא לרגש הזה הסבר הגיוני במציאות ואז הוא יתחיל "לגלות" איך כולם שונאים אותו ועושים כנגדו וכו' ה"גילוי" הזה נעשה על ידי המחשבות אבל הוא מופעל על ידי הרגשות המחשבות הללו מייצרות ממש מעגלים חשמלים במח שלנו וכאשר הן חוזרות על עצמך מספיק זמן הן ממש יוצרות שינויים פיזיים במח של החושב ונועלות אותו בסיגנון חשיבה מסויים שבעצם רק הופעל על ידי רגשות (שיכול להיות שהם אמיתיים כי שורשם בסיצואציות דומות בילדות אבל הם לא משקפים את המציאות העכשיות) שלא משקפים את המציאות האמתית וכך נוצר מעגל של כאב וסבל.

הפיתרון

1. לא לתת שום מקום למחשבות רעות.
2. לתת מקום גדול לרגשות שמפעילים אותם, בעיקר בהתבודדות.

למה לא לחשוב את המחשבות שלי?

המחשבות הרעות הן אינם המחשבות שלך, המחשבות הרעות הן מחשבות שהוקלטו לך בראש בילדות או שנובעות מרגשות קשים שהוטמעו בך בילדות והם לא קשורים למציאות.

הן מחשבות שיקריות והן לא שלך, אתה עצם הטוב. המחשבות הללו מזינות את האני המזוייף שלך ולא את האני האמיתי.

איך לזהות מחשבות שהן שקריות וודאי?

אז אם זו מחשבה שהיא אסורה על פי ההלכה זה מאד קל. מחשבות של ניאוף זה ברור, מחשבות של לשון הרע.

יש כאן כלל מאד חשוב, "מה שם המשפחה של המחשבה שבאה?" – צפו בווידאו בשביל ללמוד לעומק.

זיכרו, מחשבות רעות זה כמו משפחות פשע, אתה מתחיל איתן בטוב ולא יודע איפה זה נגמר…

סוגי משפחות של מחשבות

1. משפחת החברתי: מחשבה על מישהו אחר- השווואות, מה הם אומרים עלי, איך אני נראה בעיניהם?, השגיות, תחרותיות.
2. משפחת הדיכאוני: מחשבות של ניתוק מה': דאגות, מה יהיה? בלי בה',
3. מחשבות של היסוס: כן לא כן לא.
4. מחשבות של פחד, פרנויה, תסריטי אימה,
5. מחשבות של חשדנות כבדה: קונספירציות וכו'
6. מחשבות של אשמה: גוון של אשמה, מה אני לא בסדר כל הזמן,
7. מחשבות עם ביקורתיות מופרזת.
8. מחשבות של פסילת אחרים: דחייה בשתי ידים, מחיקת אנשים, בוז לאנשים אחרים, גועל, זילזול.
9. פנטזיות: חלומות מופרזים.
10. מסכנות: כמה רע לי, אני תמיד נדפק, אין לי מזל,
11. לקחנות: מה הוא חייב לי, מה הוא ייתן לי.

הכלל: כל דבר שהוא גונב אותנו מלהיות באמת.

כיצד עוצרים מחשבות רעות?

ה' ברא אותנו בצורה כזו שאנו לא יכולים לחשוב שתי מחשבות ביחד ולכן הפיתרון הפשוט הוא הסחת הדעת והעברת נושא.

זה קל, לא מסובך, לא להתאמץ (!) ואם זה לא הולך להרפות ולנסות שוב אחר כך. איך גידי אומר: "תרמנו כבר…!" 🙂

1. על ידי עצירה והמתנה.
2. העברת נושא וחשיבה על משהו אחר.
3. דיבור עם מישהו.
4. הסתכלות על המחשבה בלי לשאת ולתת איתה.

 אם היא כבר נכנסה?

כמובן שאין מה לעשות וזה קורה המון ואולי אפילו הרבה מאד וכאן העבודה היא לדבר עליה, לזהות אותה בשביל לזהות את המקורות שלה ולתת מקום לרגשות שמפעילים אותה.

הרב דסלר, מענקי הרוח של היהדות מגדיר בצורה ברורה את מהות הגיהנם. הגדרה זו כל כך עמוקה ואמיתית שהיא חוצה מגזרים וגם גויים או חילונים גמורים יסכימו איתה לחלוטין.
"כשאדם מחובר לפנימיותו אז הוא עם עצמו, "בבית אצל עצמו" אבל כאשר הוא מעתיק את עצמו לחוץ [הוא לא נוכח עם עצמו הקליקו להרחבה]  אז הוא בגלות כי כל הדברים שמבחוץ הלא הם זרים לעצמיותו [הוא רק עסוק בהסחות דעת ולא מכיר או מגדל את עצמו כלל] ושבתו עם זרים כל הזמן הרי היא גלות…. ידוע שצער בית האסורים הוא הפירוד וההתבודדות מקרוביו ומיודעיו ומכל סביבתו שנפשו קשורה בה ושהיא מקום חייו. האם יצוייר בית אסורים יותר גדול מלהיות נפרש ונבדל מ"עצמו" מפנימיותו ולהיות כלוא אצל זרים, כלומר, אצל הסביבה שמבחוץ לעצמו??"

אבל אני לא מרגיש בשום גלות?

1. מתחים, חששות, פחדים, לחצים, עומס נפשי, אי ידיעה של מה אני מרגיש הכל נובע מהניתוק מהעצמי. מהילד הפנימי, מהנפש הפנימית שלנו שעזבנו אותה בבדידות.
2. האם אתה מבין את אשתך עד הסוף או שאתה "לא מבין מה היא רוצה"? האם את מבינה את בעלך עד הסוף או שהוא פשוט "אטום"? הכל נובע מהגלות של הנפש שלך. אתה מנותק מעצמך ולכן לא יכול להתחבר לנפש של אשתך כי החיבור הוא בנפש ולא בשכל. את מנותקת מעצמך ולכן לא יכולה להתחבר ולהבין את בעלך.
3. האם אתה מרגיש את מה שילדיך מרגישים? למה הם רוצים מה שהם רוצים? כיצד לגדל אותם נפשית וחינוכית? שוב, הניתוק מהנפש הפנימית שלך, אי הידיעה כיצד לגדל אותה לא יאפשר לך לגדל את הנפשות של ילדיך.
4. הכוחות הפנימיים שלך בגלות, חוסר סיפוק ומיצוי עצמי: "כמו שיש גלות וגאולת הכלל כן יש ענין של גלות בפרטיות, שיכול האדם הפרטי להיות בגלות פירושו שאלו הכוחות המיוחדים שלו הם בגלות, כי הרי לכל נברא יש כחות גדולים.. וכשהאדם אינו מוציא לידי גילוי אלו הכוחות שיש לו אז נקרא שהכוחות הללו בגלות אצלו ועל זה אומר השפת אמת שדוד המלך התפלל: "הוציאה ממסגר נפשי".
   ועוד יותר מזה אומר המהר"ל (גור אריה פרשת חוקת): "ודע כי כל כח הוא ראוי שיצא לפועל וזהו עניין הכח. וכאשר אין הכח יוצא לפועל הוא תוספת על בעל הכח…  הוא לו לחיסרון" אנו רואים אנשים מוכשרים ומתוסכלים – כוחות נפשיים וכישרונות זו מתנה עצומה אבל אם לא משתמשים בהם הם הופכים להיות לנטל עצום על מי שסוחב אותם במקום שהם ירימו אותו הם מועכים אותו והכל למה? כי אנחנו בניתוק מעצמנו, אנחנו לא שומעים את הקול הפנימי שלנו שדרכו יש לנו הדרכה ברורה מה' כיצד לפעול בעולם והולכים, למשל, לעבוד "בשביל לעשות כסף" ולא מתוך חיבור פנימי למשהו שאנחנו אוהבים שגם יביא לנו כסף וכדומה.
5. ובלשונו של הרב דסלר: "ומה שאינו מרגיש הגלות הזו הוא מפני שהיצה"ר מדמה לו שזהו עניינו [למשל, לעבוד הרבה שעות, וורקוהוליק או לחלופין להיות אובססיבי בקיום מצוות ולימוד תורה- אותה גברת בשינוי אדרת] ושראוי להתעניין בו ומתוך רוב ההתעננינות בו על ידי דימיונו אינו מכיר שהוא בגלות. אכן אם היה מביט על זה מצד האמת "באובייקטיביות", אז היה משיג [מבין] שכל שעשועי דימיונו אינם שייכים לעצמו שעצמו נשאר ריקם בהתעסקות הזו." (מכתב מאליהו ח"ה עמוד 192 וח"א עמוד 302)

אדם שכל היום רק עסוק בהסחות דעת ואינו מקדיש כל יום זמן להיות עם עצמו לבד בלי שום הסחות לעולם לא יוכל להרגיש את עצמו, להתחבר לעצמו ובאמת להיות מאושר ודלוק הוא רק מתפקד טכנית וקצת חווה שמחה פה ושם כאשר הוא משיג איזה משהו.

תחשבו על זה, אדם קם בבוקר, מתלבש, מתארגן, הולך לעבודה[הכל פעולות בחוץ ולא עם עצמו], עובד-עובד-עובד, חוזר הבייתה ב14:00 במקרה הטוב וב17:00 במקרה הפחות טוב. בבית הוא שוב אוכל, יושב מול הטלוויזיה [חי חיים של אחרים], מתפעל את הילדים [טכנית בעיקר] וחוזר לטלוויזיה או לאינטרנט לראות סרטים או לקרוא "חדשות" או לקרוא ספר או לעשות כל מיני דברים אחרים שהמשותף לכולם – הבחוץ. כל היום אני חי בחוץ ולא בפנים.

גם אדם ששומר מצוות יכול ליפול בזה בקלות, להיות רובוט שמקיים מצוות בלי חיבור פנימי או להיות מכור ללימוד תורה ככלי לבריחה מעצמך ומאשתך וילדיך זה דבר שקורה פעמים רבות ואדם גם יכול להגיע לדרגת "רב" כי מבחינה טכנית הוא יודע את ההלכות אבל הוא מה שנקרא בחז"ל "חמור נושא ספרים".

חיים רק פעם אחת – זו עובדה!

כולנו יודעים (וזה גם ניתן להוכחה בצורה מדעית טהורה) שאנחנו לא באמת מתים, אנחנו רק משילים לבוש גופני ונפשנו נשארת חיה לנצח.

תראו מה קורה לאדם שמנותק מעצמו לאחר שהוא משיל את לבושו הגופני (מה שנקרא בלשוננו מיתה): "כי אז בטלים כל הדימיונות של העולם הזה עד שלא נשאר בו אלא "עצמו", ואז הוא מרגיש שעצמו נשאר ריק בלי שום שאיפה ושייכות לשום דבר ועניין ואין לו במה לאחוז ולהתעסק ולהתעניין וזהו הרגשת ההעדר שהוא גדר גיהנם כמו שביאר המהר"ל."

שלא תחשבו שאנו לא חווים את זה אם אנחנו מדחיקים או מסיחים דעת – אנו חווים את זה כל הזמן ומדחיקים את זה עם הסחות דעת והתמכרויות (לסרטים, לשוקולד, למתוקים, לניאוף, לספרים, לטלוויזיה, לעשיית כסף, לעבודה וגם להבדיל לעשיית מצוות או לימוד תורה מתוך בריחה ולא מתוך חיבור). התוצאות הן קשות, גירושין, ילדים לא מחונכים ועזובים, פחדים, חרדות, חוסר סיפוק, עייפות נפשית וגופנית, מחלות כרוניות ואקוטיות, תסכול, חוסר ערך ושוב בריחה לעולמות אחרים שקיימים בסרטים בספרים באתרי ניאוף במתוקים – מעגל של מוות.

התרופה האחת והיחידה?

אומר רבי נחמן, רופא הנפשות הגדול: "התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהיינו, לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה". גם הרב וולבה מדבר על ההתבודדות רבות וכל שיחה שהייתה לו בקול תורה הוא היה מסיים אותה בריטואל קבוע – "שכל אחד יקבע לעצמו התבודדות" וכל ספרו עלי שור מלא בהדרכות כיצד לדבר עם עצמך וכיצד לפתוח את נפשך ולחבר אותה אליך מחדש. וכן ספר המספיק לעובדי ה' (מבנו של הרמב"ם) מבאר זאת בארוכה במאמר ההתבודדות וגם הסבא מקלם כבר אמר "שעיקר תענוג החיים הוא לחיות עם "עצמו" בשלות הנפש וצלילות הדעת" וכן כותב גם הרמח"ל בספרו מסילת ישרים ועוד ועוד.

תתחילו, קחו על עצמכם להתבודד כל יום באופן קבוע, ניתוק מכל הסחות הדעת, אין טלפונים או אנשים בסביבה רק אתה ועצמך וה' לשיחה משותפת.

קיבלתם?

אל תדחו, תקבעו מעכשיו זמן קבוע כל יום בין 10 דקות ל60 דקות בשעה קבועה.

[php snippet=1]

אז אתמול, אשתי, התומכת המעולה, עשתה לי שיחת תמיכה קצרה לפני השינה וביחד המשכנו את השיחה הפנימית שלי.

יוכי: אז מה, אתה אומר שאתה לא עושה אף פעם דברים שבא לך והגיע הזמן לתת לעצמך גם קצת?
אני: כן.
יוכי: אז מה בא לך לעשות?
אני: לנגן בפסנתר, לשיר, לחבר שירים, לעשות קניות, לנסוע באופנוע שלי, אפילו לעשות ספורט.
יוכי: ואתה לא עושה את זה?
אני: [שתיקה… ואז:] האמת שאני כן עושה את זה אבל אני לא נהנה אף פעם.
יוכי: למה?

להמשיך לקרוא ←

רבי נחמן טמן את סוד השיחרור הרגשי בארבע מילים: "ישמע ביזיונו ידום וישתוק". כשאנו שומעים כזה משפט אנו מדמיינים לעצמנו איזה אחד מסכן, עומד ככה בצד, דפוק כזה, מכל הכיוונים עפים עליו ביזיונות והוא מעוך כזה, שומע ושותק עד שבסוף הוא מת מ"ענווה"…

רבי נחמן מברסלב, בתורה ו', אומר שהרגשה של ערך עמוקה ואמיתית והרגשה של אהבות עמוקה ואמיתית מגיעה רק על ידי תשובה והוא אומר שם שעיקר התשובה זה "ישמע ביזיונו ידום וישתוק".

האמת היא שזה משהו אחר לחלוטין, ממש לחלוטין ובו טמון כל הסוד של כל הנפש וסוד הריפוי העמוק ביותר. אנחנו נסביר את הדברים בעומק וגם אפילו נדבר על המחקרים המתקדמים ביותר בעולם שעסקו בסעיף אחד קטן מהסוד הזה והוכיחו אותו כטיפול הנפשי המוכח מדעית כהטוב ביותר בעולם כיום (וגם נקלף את הטעויות העמוקות שהם מדביקים ל"טיפול" הזה שהוא בעצם לא טיפול אלא דרך פעולתה הפשוטה והבסיסית של הנפש).

אז בואו נתחיל.

להמשיך לקרוא ←