הקדמה קצרה על מבנה המח ופעולתו
אנחנו משתמשים במח שלנו בשביל לעשות פעולות שונות. למשל, כל פעם שאני רוצה להזיז את היד שלי אני נותן פקודה ואז המח יורה נויירונים שאומרים ליד לזוז. יש קבוצת נויירונים אחרת, שהם נויירוני חישה, שכל פעם שאני נוגע בעצמי אז המח שלי יורה נויירונים שמיידעים אותי שאני נוגע בעצמי (נויירונים מיוחדים לכל אזור בגוף) בנוסף ברגע שאני נוגע בעצמי אז גם הקולטנים שיש בעור עצמו משדרים למח שדר מקביל שמאשר את התחושה שאני ננגע. אותו הדבר קורה כאשר מישהו אחר נוגע בי, כאשר אני רואה שהוא נוגע בי המח יורה נויירונים ששיכים לאיזור הננגע והאיזור הננגע משדר למח דרך הקולטנים שיש בעור שאכן אני ננגע ואז עולה בי תחושה ה"ננגעות" ואני מרגיש שנגעו בי.
כלומר, שני ערוצים:
- אחד שפועל דרך העיניים – אני רואה שאני ננגע או שאני נוגע בעצמי ואז נורים נויירונים של מגע שמעוררים את תחושת המגע.
- אחד שפועל דרך הקולטנים של העור: האזור הנגוע משדר למח שהוא ננגע.
הפועל היוצא הוא התחושה שאנו חשים כשמישהו נוגע בנו.
עד כאן ההקדמה.
מה קורה במח כאשר אני רואה מישהו נוגע במישהו אחר?
מחקרי מח אחרונים מוכיחים שכאשר אתה רואה את חברך נוגע במישהו אחר המח שלך יורה כמות מסויימת של אותם הנויירונים שהוא יורה (תת קבוצה שלהם) כאשר אתה זה שנוגע בעצמך הסיבה שאתה לא מרגיש שנוגעים בך היא אך ורק בגלל שקולטני העור שלך לא מאשרים את מה שהמח חווה כאשר הוא רואה מגע של אדם בחבירו אבל לא יצוייר שנרדים את קולטני העור מה שיקרה זה שאתה תחוש שנוגעים בך.
בנוסף, ככל שרמת הריכוז שלך במגע ההדדי שאתה רואה היא גבוהה יותר כמות הנויירונים שנוריית שוב ושוב היא יותר גדולה.
אותו הדבר קורה גם כאשר אני מדמיין שאני ננגע על ידי מישהו אחר או שאני נוגע- הנויירונים במח יורים שוב ושוב באותה העוצמה והתדירות כאילו זה קורה באמת (לפי רמת הריכוז שלי בדבר).
הנה המדען שמדבר על כך:
חזל אומרים שהרהורי עבירה קשים מעבירה
מה הכוונה קשים? הביטוי הזה לא ברור כל כך.נראה לי שהכוונה שיותר קשה לפרוש מהם מאשר מהעבירה עצמה. הם תופסים את כל הראש וגם נותנים את האשליה שלא עשיתי בפועל שום דבר אבל כפי שאנו רואים המציאות היא שאנחנו חווים את העבירה ברמה הפיזית כמעט באותה הצורה שבה אנו חווים עבירה ממש רק בצורה כזו שמנפחת ומעצימה את התענוג של העבירה.
כאשר אדם עושה עבירה בפועל הוא חווה אותה איך שהיא באמת, אפילו שהוא נהנה יש לה גם צדדים שליליים שהוא לא נהנה מהם אבל כאשר אדם רואה אנשים אחרים עושים עבירות הוא לא חווה את הדברים הלא נעימים הוא חווה רק את מה שהוא רוצה, את הדברים הנעימים ובנוסף, באופן אוטומאטי הוא מרגיש שהוא חלק מהעבירה וככל שהוא יותר מרוכז בזה המח שלו יורה יותר נויירונים והחוויה הפנימית שלו היא יותר ויותר אמיתית והוא יותר יותר מרגיש שהוא זה שעושה את העבירה בפועל רק שבמקרה הזה הוא לא חווה את הדברים הלא נעימים הוא חווה רק את מה שהוא רוצה- את הדברים הנעימים ולכן העבירה נעשית לו הרבה יותר קשה לפרישה כי הוא אחוז בה בדימיונו בצורה קשה מאד וגם בתכלס מרגיש שהוא לא עשה כלום… כשבמציאות הגבול הפיזי הוא פיקצייה, שקר, אשליה, כי כפי שהוכחנו ההבדל היחיד בין עבירה ממש לבין הרהור זה קולטני המגע שעל העור!!
מה זה אומר תכלס?
אדם שנכשל בעיניים מרגיש ברובדים מסויימים ממש כאילו הוא נוגע באותה אחת שהוא נכשל בה והמח שלו מגיב ומתפקד באותה הצורה שבה הוא היה מגיב אם הוא הוא אכן ממש היה נמצא איתה – כיצד הוא יוכל לטעון שהוא נאמן לאשתו לאחר מכן?כיצד הוא יוכל להיות עם אשתו לאחר מכן? כיצד הוא יחנך לנאמנות, ליושר, לאמת את ילדיו?
אשה שנכשלת בעיניה ומסתכלת על גבר במבט מסויים מרגישה ברובדים מסויימים שהוא ממש נמצא איתה, מרגיש לה מחמאות ונוגע בה ועוד כיוצא בזה. היא חושבת שהיא לא עברה עבירה ולא הזיקה לעצמה אבל מה שהיא עושה לעצמה זה נזק שלא יתואר. היא מוציאה את עצמה מעולם המציאות ומכניסה את עצמה לתוך עולם דימיוני שלא קיים באמת ושבו היא בוגדת ועושה עוד הרבה דברים שהיא ממש לא רוצה לעשות.
הדבר ידוע שהגבול שהתורה מציבה לנו הוא שגברים ונשים ידברו וגם יביטו אחד בשני אך ורק לצורך ענייני ולא לצורך יצירת קשר רגשי (אלא אם כן הם נשואים).
מדוע זה כך? כי ברגע שאתה סוגר את כל האופציות אתה תהיה מוכרח לקבל את כל האהבה וכל המגע וכל מה שאת\ה צריך מבן הזוג שלך ואז תחווה אושר ותענוג מלא בלי חרטות ורגשות אשמה ואם אין לך את זה עם בן הזוג עצם העובדה שאתם נעולים מכל הכיוונים ולא מסכימים לקבל אהבה (וקל וחומר מגע) ממקורות זרים תגרום לכם להילחם על זה עד שתגיעו למטרה המדהימה הזו שנקראת חיבור וזוגיות אמיתית!
על מנת לעזור לנו להגיע לכך הדיבור הסתמי אצל הגבר וגם אצל האישה נאסר לחלוטין, המבט הסתמי אצל הגבר נאסר לחלוטין ואצל האישה הוא לא נאסר כי באופן רגיל אישה לא רצה במוחה לדימיונות ולא נמצאת בלקיחה מול גבר שהיא רואה מה שאין כן הגבר שאצלו זה יותר אוטומאטי ולכן התורה אסרה את זה מראש והתירה רק מבטים ודיבורים ענייניים לצורך אבל אם אישה מסתכלת על גבר יותר ממבט סתמי (מה שבדרך כלל קורה…) היא פוגעת בעצמה בדיוק כמו שהגבר פוגע בעצמו כשהוא נכשל שהרי כבר הוכחנו שהגבול הפיזי הוא אשלייה ואישה שתנאף במוחה, תקבל אהבה מגברים אחרים, ותתרחק מבעלה ובשורה תחתונה בחוויה הפנימית שלה היא בוגדת בדיוק כמו הגבר והמח שלה מתפקד כאילו היא ממש עושה את העבירה וההבדל היחיד הוא שקולטני החישה של העור שלה לא משדרים פידבק.
אז לכל מי שרוצה לחוות אושר בזוגיות שלו
נשים וגברים- כנסו לגבולות של שמירת המחשבה והעיניים, תסגרו את כל הדלתות ותשאירו רק אחת פתוחה – את הדלת אל בן הזוג שלכם ואז תראו מה יקרה! זה מועיל לעולם הזה וגם לעולם הבא.
אל תתנו למטריקס להשתלט לכם על המח ולנתק אתכם מאושר אמיתי!