יום בהיר של קיץ, שמים כחולים, ציפורים מצייצות. הכל נראה כמו התחלה טובה של יום נפלא, עד שלפתע בלי שום התראה מוקדמת אתה מרגיש ענן כבד על הלב, ענן שמרוקן לך את הכח והרצון, את החשק ואת המרץ לעשות משהו, ובכלל לחיות…
הענן הזה יכול להופיע גם עם פקיחת העיניים בבוקר, בכניסתך לבית או בפגישתך עם ילדיך או עם רעייתך. מאיפה זה הגיע? אתה חושב לעצמך, מה הוא ומי הוא בכלל? היה יפה עד עכשיו, למה לקלקל לי את המצב רוח?
אחד המפתחות, להבין מה קורה לי ואיך לצאת מזה, זה להכיר תופעה קשה ומכרסמת בשם: "היסוס".

ההיסוס הוא שם נרדף לספֵק, המקרר את הלב החם, האוהב והחי שבתוכנו.

מאיפה מגיע ההיסוס? מודאות שנאבדה ונשכחה!

איזו וודאות?

כשאני מרגיש תסכול וחוסר ערך מאיך שהיום שלי נראה, חסרה לי הודאות שאני טוב ושעשיתי המון דברים טובים ושווים היום.

כשאני מרגיש כשלון כשבנִי לא לובש ציצית או לא מברך כראוי – חסרה לי הודאות שאני אבא מדהים שרוצה רק טוב לילדי ושאני עושה את המקסימום שאני יכול כדי לחנך כראוי, והכי חשוב שהשי"ת גם אבא של ילדַי ובדרכו שלו יעזור לבנַי להגיע למקום הנכון.

כשאני נפגע וכועס על אשתי מאמירה פוגעת, שנאמרה בשעת מריבה – חסרה לי הודאות שהיא טובה, שהיא רוצה רק בטובתי ושהאמירה שלה באה ממצוקה שעברה עליה באותו רגע.

כשאני חי עם ווליום רגשי נמוך במשך היום, בלי רצון חם ודלוק – חסרה לי ודאות על הטוב המדהים שבתוכי שמחכה כבר לפרוץ החוצה ולהאיר את העולם.

כשהזוגיות מלאה במריבות או סתם בריחוק תמידי – חסרה לנו הודאות שזוגיות יכולה להיות חמה, מכבדת ואוהבת, גם לאנשים "קרים" כמונו.

כשאני דואג מהמצב הכלכלי שלי – חסרה לי ודאות שיש לי אבא רחמן שדאג, דואג וידאג לכל מחסורי.

אלו רק דוגמאות לאין ספור מצבים בחיינו, בהם אנו מרגישים רגשות קשים כלפי עצמנו, כלפי הקרובים אלינו וכלפי השי"ת; רגשות כמו חוסר אונים, תסכול, פחד, כעס, חוסר ערך ואפילו סתם ריקנות או יובש בחיים.
המקור לכל זה הוא עמלק שסוגר לנו את הלב ומקרר אותו באמצעות הספק, שזורע בתוכנו. זאת הסיבה לכך שאנו מצווים מדי יום לזכור "את אשר קרך בדרך".

תבדוק, אחי המתוק, איזה ספק יש בליבך כעת המונע ממך להיות בטוב שלך ואז תבין איזו ודאות נשכחה, שאם רק תזכיר אותה לעצמך עכשיו – יתהפך הכל לטובה.

באהבה…
הרב אייל ישראל שטרנליב