אחד הסימנים, המפתחות, להבנה הפנימית של הנפש שדרכה ניתן לגלות האם אני באמת חושב מה שאני חושב או שאני מופעל ואני על אוטומאט והמחשבות שלי הן לא שלי באמת אלא רק הקלטות הוא התניות מהילדות (או ממקומות אחרים) זה בפשטות- המעשים שלי.

יצא לי פעם לדבר עם אחד שהוא "אתאיסט", יש דבר כזה… הוא טען לי בלהט שהכל במקרה והכל מקרי וכו' התבוננתי בו וניסיתי לחשוב על דרך שבה אוכל לגלות לו כיצד הוא משקר את עצמו באופן לא מודע ואז אמרתי לו:

"תגיד, אתה מודע לכך שאם יש סתירה בין המעשים שלך למחשבות שלך זה מוכיח שהמעשים שלך הם אמיתיים והמחשבות שלך הם שקר שמתחבא?"
"למה אתה מתכוון?" הוא שאל
"למשל אם אדם אומר לאשתו שהוא אוהב אותה אבל בפועל רוב הזמן הוא ממש מעדיף לעשות דברים אחרים במקום להיות איתה זו ראייה לכך שהוא לא מרגיש אליה באמת אהבה שהרי אם כך היה הדבר הוא היה אמור לרצות מאד להיות איתה".
"כן זה ברור שהוא לא אוהב אותה באמת והוא רק מתרץ תירוצים, אכן אני מסכים עם העיקרון הזה" אמר.
"אז בא תראה משהו מדהים, אתה טוען לי כאן בלהט שדברים מורכבים מאד יכולים להיווצר במקרה מפיצוצים אקראיים במהלך שנים וכו' אבל בפועל במציאות אתה סותר את מחשבותיך לחלוטין. מעולם לא נכנסת לחנות לקחת משהו בלי רשות שהרי אולי זה נוצר מהפיצוצים…  זה אפילו לא עולה בדעתך כאופציה?
אפילו אם תראה כוס זכוכית פשוטה מונחת ברחוב אפילו לא עולה על דעתך כאופציה לקחת בחשבון שזה מהפיצוצים ההם… אתה פשוט יודע שמישהו זרק את זה – מדוע?? איך יתכן שזה בכלל לא חלק מהמערכת המעשית שלך?
הרי אם דברים מורכבים נוצרים מפיצוצים לאורך "זמן" למה שלא תתחיל לייצר דברים מורכבים על ידי פיצוצים… כי זה לא משתלם כלכלית?! הרי זה אפילו לא עולה על דעתך לשקול את זה בכלל.
איך יתכן שאתה לא מחפש שאריות של המצאות גאוניות נוספות שהותירו הפיצוצים? הרי אם אתה מאמין שמפיצוץ יכול להיווצר תא חי אחד שהוא מורכב ועדין כל כך שצריך 100000 דפים של אנציקלופדיה עיברית רק בשביל לתאר את המורכבות שלו אז בטוח שמנה פלאפל חמה יכולה להיווצר גם כן…? אז למה אתה משלם עליה? למה אתה לא פורץ לתוך בתים ולוקח דברים? מי אמר שמישהו עשה אותם אולי הם נוצרו מעצמם?
התשובה פשוטה: כי אתה יודע בתוך תוכך שהפיצוצים לא היו אקראיים הם היו מאד מתוכננים ואתה יודע שכל מה שקורה פה בכדור שלנו הוא על פי חוקי הטבע הקבועים והלא אקראיים בכלל והמהות של "חוק" היא היפך האקראיות – ככה אתה חי במציאות בפועל ומה שאתה טוען אינו באמת מה שאתה חושב אלא משהו פנימי אוטומאטי שאתה לא מודע אליו מפעיל לך את הצורך הזה.
אני יכול להיכנס איתך עכשיו להוכחות מדעיות ברורות אבל חבל על הזמן, זה מיותר, קודם כל אתה צריך לשאול את עצמך מדוע אני רוצה להאמין שהכל אקראי? איזה דבר מפחיד יכול לקרות אם זה לא יהיה במקרה? מה או מי פגע בי כל כך שגרם לי לרצות להאמין שאין אלוקים? אולי אפילו לכעוס עליו? האם יש הקבלה בין מה שאני מרגיש מול אבא שלי למה שאני מרגיש מול הקב"ה?

ואז תגלה מדוע אתה, בתת מודע, מערבב את עצמך.

מהעולם ההוא נעבור לעולם שלנו, היותר מדוייק, ברוך ה'.

חישבו לעצמכם האם יש תחומים שבהם הפעולות שלי סותרות את המילים שלי?

היום נתמקד בתחום אחד תחום הפרנסה – כסף.

רבים מדברים היום על הביטחון בה', על החשיבות של הביטחון ויש גם כאלו שמלמדים תרגילים יומיים שיעזרו לנו להשיב אל הנפש את הביטחון ולהגשים את המטרותינו הן ברוחניות והן בגשמיות על ידי הביטחון בה'.

כפי שאומר רבי נחמן, ליקוטי מוהרן, קצ"ג:
"דע שהמחשבה יש לה תוקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעול שיהיה כך ואפילו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון- בוודאי יהיה לו, וכן בכל דבר, רק שהמחשבה תהיה בביטול כל ההרגשות."
ועל כך מפרט עוד רבי נתן בשיחות הר"ן ס"ב:
"דע שיש בבני אדם סגולות גדולות כי יכולים לפעול על ידי מחשבתם מה שהם חושבים. כי כשהמחשבה היא כולה אחוזה ודבוקה בדבר אחד שיהיה כן… בלי בלבול ונטייה למחשבה אחרת על ידי זה הם פועלים שבהכרח יהיה כן, כמו שהם חושבים וגם שהמחשבה תהיה בפרטי פרטיות לא בדרך כלל. כגון, שיחשוב שאם יהיה כן, יהיה כך וכך בפרטיות"

כלומר, בכמה מילים: מיקוד המחשבה בעניין אחד, בצורה נעימה ומפורטת לפרטי פרטים, ביחד עם דיבור פנימי שמעורר את הלב. וזה אכן נפלא מאד וגם עוזר להרבה אנשים אבל צריך לשים לב לדבר אחד מאד מהותי – שהפעולות שלנו לא יסתרו את המחשבות שלנו.

את דברי הבן איש חי קראתי בסיפרו של הרב פנגר בעמוד  145-147 ואני מביא את עיקרם: הבן איש חי, בסיפרו עוד יוסף חי, כותב עצה שהוא מעיד עליה שהיא "עיצה טובה ונפלאה" בכל התחומים, בין בגשמיות ובין ברוחניות שרוב בני האדם אינם מודעים אליה ולכן הם גורמים לעצמך נזק מבלי משים!
וכך אומר הבן איש חי:
"כי טבע האדם להיות מתאווה טובה ועושה [פירוש: רוצה דברים טובים ועושה פעולות להשיגם- עד כאן הכל בסדר אבל אם הוא מתחיל] ויש שהוא מחשב תמיד ומצייר בליבו אופנים והמצאות, שבהם יהיה לו סך כך וכך מעות והוא יקנה סחורה פלונית וישלחה למקום פלוני ופלוני וירוויח בה כך וכך למאה ויחזור וינקה בסך כך וכך וירוויח כך וכך וגם עוד יעסוק [במקביל] בעסק פלוני ופלוני וירוויח כך וכך והוא מצייר בדעתו המצאות של רווחים והוא הולך ושב בציורים אלו בדעתו תמיד. על כן האדם הפיקח צריך להיזהר כשיבואו אליו מחשבות כאלה אשר בנויים על תוהו, שידחה אותם מלבבו תיכף ומיד!" ?
כלומר, אם האדם מחשבן לפרטי פרטים ומדמיין את הרווחים וכו' הוא צריך לדחות את המחשבות הללו תיכף ומיד כי זו סכנה!!!

לכאורה זו סתירה מפורשת למה שאמר רבי נתן בשם רבו שהמחשבות צריכות להיות בפרטי פרטים בשביל שהם יתגשמו ואילו כאן הבן איש חי אומר ממש להיפך לכאורה?

במקום אחר הבן איש חי מסביר יותר את כוונתו:

"שהאדם המתפלל לפני הקב"ה על טובה והרווחה שהוא מעיין בה בדעתו, כלומר שעושה בדעתו אופנים בעבור השגת הטובה שהוא מבקש אותה מהקב"ה בתפילתו, שמצייר בדעתו באיזה אופן תבוא לידו הטובה אשר הוא מבקש ומתפלל בעבורה וזה הוא הנקרא "עיון תפילה" [שהגמרא אומרת שמי שמעיין בתפילתו מובטח לו שיבוא לידי כאב לב כי תפילתו לא תיענה] שהוא מעיין ומחשב בדעתו לעשות כך וכך, אשר על ידם הוא ישיג הטובה שמתפלל כליה ולכן בעיון תפילה זה הוא מפסיד הטובה אשר הוא מתפלל עליה, שלא ישיגנה ולא תבוא לידו." והוא ממשיך ומסביר: "והפסד זה מגיע לו בדין ובמשפט יען כי כיוון שהוא מצייר אופנים למעשיו, שחושב שעל ידי שיעשה כך וכך תגיע לו טובה והרווחה שהוא מתפלל בעבורה, נמצא הוא סומך על עצמו להשיג הטובה על ידי מעשיו, כי הוא מתחכם לעשות כך וכך כיד שישיג כך וכך ואם הוא סומך על הקב"ה די לו להתפלל לפני הקב"ה והשם יתברך יודע באיזה אופן תגיע לו הטובה וההרווחה אשר ביקש בתפילתו עליה!"

מקור נוסף לדברים הוא במסכת סנהדרין עמוד כו:
"אמר עולא: מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, שנאמר(איוב):"מפר מחשבות ערומים" ומסביר רש"י במקום: "מחשבה שאדם מחשב: כך וכך אעשה וכך וכך תעלה בידי מועלת [גורמת] להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדברי תורה!

ושוב נשאל- לכאורה זו סתירה מפורשת למה שאמר רבי נתן בשם רבו שהמחשבות צריכות להיות בפרטי פרטים בשביל שהם יתגשמו ואילו כאן הבן איש חי אומר ממש להיפך לכאורה?

והתשובה עולה מאליה:

אדם יכול ואפילו צריך לדבוק בתפילתו ובמחשבתו בדברים הטובים שהוא רוצה בהם בפרטי פרטיות ממש כמה פעמים ביום וצריך שידביק מחשבתו בכך ולא יסיטנה לשום דבר אחר וכן יעורר את ליבו להאמין שה' רוצה להעניק לו את רצונו כי הוא טוב ומטיב והוא רק רוצה הזדמנות להיטיב ושהאדם יתן בו את אמונו ובטחונו אבל אם אחרי שהאדם עושה דבר כזה, מאמין ובוטח ומבקש ומתפלל הוא הולך ומתחיל לתכנן תיכנונים מוגזמים מה שקורה זה שהוא מעיד על עצמו ש"נמצא הוא סומך להשיג הטובה על ידי מעשיו" ולא על ידי ביטחונו בה' כפי שאומר הבן איש חי ואפילו אברכים ובחורי ישיבות שיתכננו תיכנונים מוגזמים בלימוד תורה (!) מובטח להם שלא יצליחו כי כל תיכנון מיותר (לפי רמתו הרוחנית של האדם) מרחיק אותו מהקב"ה ומקרב אותם לכוחי ועוצם ידי שהוא חלק הסיטרא אחרא שחוטפים לו את השפע.

כפי שאמרתי בתחילת הפוסט- זו סתירה בין המחשבות והתפילות שלי לבין המעשים שלי – ולכן המעשים אמת והתפילות שקר ח"ו כי המעשים נובעים מהרגשות ומהלב והמחשבות יכולות להיות גם לא אמיתיות.

ואפילו יותר מזה, וזה כבר מזעזע, בהמשך אומר הבן איש חי:

שאפילו אם נגזר על האדם שתגיע לו פרנסה בשפע בראש השנה אבל הוא במהלך השנה לחוץ ועסוק בתיכנונים ותיכנוני תיכנונים ולא משחרר אז הוא חוסם את השפע מלהגיע אליו בפועל, השפע יורד אבל מתמוסס אל תוך מחשבות התיכנון המיותרות והשפע אינו מגיע בפועל!!!!

הדבר אינו רק בממון, זה גם בשלום בית, בחינוך ילדים, בהגשמת רצונות ומטרות בחיים, דיאטה, כושר ועוד ועוד!! 

ואם נדייק זאת בכמה מילים: רש"י דיבר על ה"איך" בפרטי פרטות שהורס ופוגע ורבי נחמן דיבר על ה"מה" בפרטי פרטות כאשר לגבי ה"איך" עושים השתדלות ולא מתכננים יותר מדי.

 

הכלל הוא: תתמקד, תרצה, תדמיין את הטוב בעוצמה ובפרטי פרטים ובפועל תעשה השתדלות ותרפה!

איך תדע אם אתה עושה תיכנוני יתר והשתדלות יתרה שסותרת את תפילתך ואמונתך?

תשים לב למצבך הנפשי ודע את רמתך הרוחנית:

1. האם אתה פתאום מתחיל לפעול מתוך לחץ?
2. האם אתה מתאמץ מאד ונלחם בכח? זה סימן אזהרה.
3. האם אתה לא מחשבן את הקב"ה שהוא נמצא פה איתך ומכוון אותך לתוך השיקולים? זה סימן אזהרה נוסף.
4. האם אתה מנסה לתכנן את ה-כ-לללללל עד הפרט האחרון? זה סימן אזהרה נוסף.
5. האם אתה משאיר גם אופציות פתוחות או שאתה סוגר הכל בכל מכל כל מראש…?

אני לא אומר שלא צריך לתכנן, צריך וזה חשוב אבל לא צריך להיכנס מראש לפרטי פרטים יותר מידי והדבר הזה תלוי ברמת האמונה של כל אדם ואדם ומסור לליבו של כל אדם ואדם שיהיה כנה עם עצמו וישים לב מה הוא עושה ומה הוא מרגיש כשהוא עושה וכך הוא לא יזיק לעצמו ולא יחסום לעצמו את השפע ויצער את עצמו ואת הקב"ה שרוצה להניק הרבה יותר ממה שהעגל רוצה לינוק!

שים לב לרמה הרוחנית שלך וזכור שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו

אם כשאתה משחרר ומשאיר דברים לא סגורים אתה נלחץ מאד תנסה לשחרר ולהרגיע את עצמך לבטוח בה' להתמקד בציורים הטובים ובמחשבות נעימות אם זה קשה לך מידי, עזוב, תכנן את זה עד הסוף (זה בסדר, זה לא יזיק לך אם זה ניסיון שהוא מעל לכוחות שלך) אבל תשאיר משהו אחר פתוח, משהו שיותר קל לך להכיל (כי זה כן יזיק לך- כי זה בטווח הבחירה שלך) ותתמקד בו כך לאט לאט נשתחרר מהצורך העמוק בוודאות ויציבות בעולם של אי יציבות ואי וודאות ונחבר אותו להקב"ה.

למה קשה לנו כל כך לשחרר?

לכל אדם בעולם יש צורך עמוק בוודאות וביציבות, יש אנשים שהצורך הזה אצלם ממש נהפך לאובססיה, פעמים רבות עקב סיטואציות בלתי נמנעות בילדות (שלא היה אבא בבית, או שהוא היה משרת במקומות מסוכנים וכדומה) או חינוך לא נכון ואצל אנשים אלו העבודה יותר קשה אבל באופן כללי לכולנו יש צורך עמוק בוודאות ויציבות כי היינו מחוברים לקב"ה לפני שבאנו לעולם הזה שהוא הוודאות היחידה והוא היציבות היחידה הקיימת והאפשרית וכעת ככל שאנו יותר רחוקים ממנו אנו חווים יותר אי וודאות ויותר חוסר יציבות ולכן הנקודה הזו שבה אנו נדרשים – לפי כוחותינו- לשחרר את הדברים לה' ולבטוח בו היא נקודה מהותית ויסודית בקשר שלנו עם ה' וברמות האושר שאליהן נוכל לזכות.

בקצרה: אמונה- השתדלות-המתנה להדרכה-אמונה ושוב השתדלות.