סיפור חזק !!!!!
קצב עומד לסגור את העסק שלו וכלב נכנס לתוך האטליז. הוא ניסה להפחיד אותו, אבל הכלב חזר. שוב ניסה להפחיד אותו, אבל אז שם לב שהכלב מחזיק מעטפה בפיו.
הקצב פתח את המעטפה ומצא שטר של 100 ש"ח וגם פתק: "אנא שלח לי עם הכלב 1 ק"ג של בשר בקר טחון ו- 2 ק"ג שניצלים". המום, הקצב לקח את הכסף, הכניס את הבשר הטחון והשניצלים בשקית והניח אותה מול הכלב, אך שכח לתת את העודף. הכלב התחיל לנבוח ולהראות את הניבים שלו. כשהבין מה קורה הקצב הכניס את העודף בתוך השקית , הכלב נרגע, לקח את השקית בפיו ועזב את האטליז.
הקצב סגר את העסק שלו במהירות והלך אחרי הכלב. הכלב ירד במורד הרחוב עד הרמזור הראשון, ישב על המדרכה והמתין שיהפוך לירוק ואז חצה את הרחוב עם הקצב מאחוריו במעקב צמוד.
לאחר הליכה לאורך מספר בלוקים וחציית רחובות אחדים נעמד הקצב פעור פה כי ראה שהכלב עצר ליד בית, הניח את השקית על הריצפה, נעמד על רגליו האחוריות וצלצל בפעמון. הדלת לא נפתחה. הכלב צעד אחורה, התנגש בדלת ברעש חזק. הוא חזר על הפעולה מספר פעמים, אך איש לא ענה בבית.
הקצב ראה אז שהכלב לקח את השקית בפיו, הקיף את הבית, קפץ מעל לגדר וניגש לחלון, שיחק עם הרגליים על הזכוכית מספר פעמים ולאחר מכן חזר אל הדלת.
איש אחד פתח את הדלת … והחל להכות קשות את הכלב! הקצב רץ אל האיש כדי לעצור אותו ואמר: " בן אדם, מה אתה עושה? הכלב שלך הוא גאון !" האיש, ענה בכעס גדול: "איזה גאון? הכלב הזה מטומטם! זאת הפעם השנייה השבוע, שהוא שוכח את המפתחות …. ואני באמבטיה!"
מוסר השכל: לא משנה כמה תעבוד, בעיני הבוס הזה שום דבר לא מספיק.
ואם אתה כאילו הבוס הזה של עצמך…?! אחחמממ תחליף בוס, זה לא אתה.
מישהו השתלט לך על המערכת.
פןסט זה מיועד לאנשים היקרים, האחראיים (יותר מדי), המסורים לכולם (אבל פוגעים בעצמם) שעובדים כמו כלב, מרגישים כמו כלב ובסוף חיים כמו כלב- יש ה' בעולם, שחררו, הרפו, אל תרחמו יותר ממנו ואל תגזלו ממנו את תפקידו, תקשיבו לעצמכם, תתחשבו בעצמכם, ואהבת לרעך כמוך זה רק אם יש אהבה (שמקבלת ביטוי מעשי) ל"כמוך" לעצמך.
יש הבדל בין "לתת את הנשמה" באהבה לבין "להוציא לעצמך את הנשמה".
זה ההיפך ממצווה.
"הרפו ודעו כי אנכי אלוקים" אומר לנו הנביא ממרחק של אלפי שנים – רק אם תרפו תזכו לדעת אותי, להיות מאושרים.
גם פרעה ידע את הסוד הזה ולכן אמר לבני ישראל "נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים לכה נזבחה לה'".