כל העבודה הפנימית בנויה על משל התרנגול של רבי נחמן.
המשל:
פעם אחת בן מלך אחד נפל לשיגעון [והחליט] שהוא תרנגול הודו הנקרא 'הינדיק'. וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה.
עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאות! והלך והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות.
ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה?
השיב לו:ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק!
אמר לו: אני גם כן הינדיק!
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה. ואז רמז החכם לבני הבית להשליך להם כתונות.
ואמר החכם ה'הינדיק' לבן-המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק. (כי במקום אחד ראיתי הנדיקעס לבושים בכותונות). ולבשו שניהם הכותונת.
ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?! וכו' עד שלבשו המכנסיים. וכן עם שאר הבגדים.
ואחרי-כן רמז והשליכו להם מאכלי-אדם מהשולחן. ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אי אפשר להיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק! ושניהם אכלו.
ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן?! יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן!
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי.(אמר הכותב, ר' נחמן מברסלב, בשיח שרפי קודש. (ח"א אבני'ה ברזל, סי' תקפ"א): "יכולים לומר שהאדם רוצה להתקרב לעבודת השם הלא הוא הינדיק מלובש בחומריות וכו' ובדרך זה יכולים מעט מעט לקרב את עצמו לעבודת השם עד שנכנסים לגמרי. וכן בהתקרבות אנשים על דרך זה, ודי למבין."
כל העבודה הפנימית שלנו בנויה על כניסה לכאב, הסכמה להרגיש, הבנה שזה בסדר גמור (להיות הינדיק, להרגיש כל מה שאתה מרגיש כולל הכל) המתנה עד שהעוצמות של הרגשות יחלפו (עם פורקן רגשי בדרך – צעקות וכו' כל אחד כפי מה שעולה לו) ואז בירור ודיוק הרגשות (מה אני מרגיש בדיוק ולא "כאב כללי") והסכמה להרגיש כל מה שעובר עלי בשביל שהעוצמות יחלפו לגמרי ובשביל שנוכל לעמת אותם עם המציאות ואז להביא דיבור פנימי שמגדל ומעודד ומחבר את יישוב הדעת ללב ומשמח אותו ומגלה לו את המציאות ושהרגשות שלו מגיעים ממקומות אחרים אבל המציאות היא שונה והוא גם יכול להשפיע עליה וכו' וכו'.
אבל תארו לכם מה היה קורה אם החכם ההוא היה נכנס להיות עם התרנגול מתחת לשולחן ובעצמו גם מאמין שהוא הינדיק? הרי הוא שם 24 שעות 7 ימים בשבוע והוא צריך בשביל זה באמת להאמין ולהרגיש שהוא הינדיק ולהתחבר לחלקים האמתיים בתפיסה של ההינדיק על העולם אחרת בן המלך לא יאמין לו ומסתמא היו להם שיחות ארוכות על העולם והחיים אבל אם באמת הוא ישתכנע גם בדעתו שהוא תרנגול מה יקרה לו? נכון… הוא יישאר מתחת לשולחן עם בן המלך ואז יהיו כאן שני תרנגולים במקום אחד…!
ולכן לפני שאני נכנס לכאב ומסכים להרגיש אני עושה יישוב הדעת, מברר מה המציאות ורק אז נכנס לכאב.
למשל, אם אישה כועסת מאד על בעלה זה אומר שהיא לא נשואה? ואם היא ממש שונאת אותו והוא עושה דברים מעצבנים זה אומר שהיא לא נשואה? למי שמחליטה לדבוק ביישוב הדעת שלה יודעת חזק מאד שזה בעלי זה החצי השני שלי, מה שעובר עלי זה מה צריך לעבור עלי, זה הייסורים שה' מזווג לי עכשיו. ואחרת אומרת, אולי זה לא בעלי? אולי אנחנו לא מתאימים? – היא נופלת בדעת, הרגשות שלה מבלבלים אותה היא נהפכת להיות תרנגולת! בדעת אין שינוי ואין היסוס! זה בעלך אלו הייסורים שלך, זה מה שה' מזווג לך(להרחבה) וכואב לך !
עוד דוגמא: ואם פתאום אני מרגיש פחדים חזקים אז אולי אני לא בסדר? לא! אני בסדר גמור ואני מרגיש פחדים וזה בסדר גמור!