כפי שנכתב בפירוט במאמר " למה אנחנו לא "דלוקים-אש" בזוגיות שלנו?" אצל זוגות רבים שמגיעים לטיפול ישנו דפוס מסוים שחוזר על עצמו.

יש ניתוק רגשי כצורה להתמודדות עם הכאב שיש בזוגיות.

מדוע יוסי מנותק? מדוע הוא לא מביע את כעסיו? יש לו כעסים רבים בפנים על אשתו מדוע הוא לא מדבר? מדוע הוא בוחר לשתוק ולהתנתק?

אחת התשובות היא הפחד שלו ממה שיקרה אם הוא יבטא את הכעס שלו. הוא מפחד מאשתו והוא בעיקר מפחד מעצמו.

הוא ניסה כמה פעמים והוא ראה שהיא פשוט "לא מבינה מה שמדברים איתה" והוא חדל לנסות… ואז בוחר שלא לומר כלום. אשתו מתפוצצת עוד יותר וכך נוצר ביניהם ריחוק גדל והולך.

ישנם מקרים בהם הדפוס הוא הפוך בהם האשה היא המתנתקת והבעל הוא הכועס.

הדפוס הזה חוסר על עצמו שוב ושוב עד שנוצר ריחוק של ממש. ישנם זוגות שהדפוס הזה קבור בתוכם. הם כן מדברים, הם כן מצליחים להגיע להבנות משותפות. הם כן עברו כעסים ביחד, עליות וירידות ואחר שנים הם הגיעו לאיזו שהוא מקום טוב יחסית.

אבל יש נושאים שהם לא מדברים עליהם… יש נושאים שהוא יודע שלא כדאי לפתוח אותם ויש נושאים שהיא יודעת שלא כדאי לפתוח אותם.

ואז הדפוס הניתוק מתחיל להיכנס לתמונה לפעמים הוא גורם לנתק בעוד תחומים לפעמים הוא אכן שומר על ה"אהבה" שיש ביניהם אבל בצורה הזו הם מעולם לא יגיעו לקשר אמיתי, חי, נושם, אוהב.

בקשר אמיתי יש עליות וירידות, יש כעסים ויש פיוסים, יש אהבה חזקה מאד, יש ויברציות של אושר וקירוב בבית. זה דבר שהקירות מרגישים אותו.

בקשר חצי מנותק, (כזה שלא מדברים בו על כל הרגשות שלנו ועל כל הנושאים ועמלים ביחד להגיע להבנה מלאה של השני מתוך אמון בלתי מעורער בטוב שלו) זה לא יכול לקרות.

בקשר חצי מנותק מפחדים לריב, מפחדים לדבר, מפחדים להכנס למקום שלא נדע איך לצאת ממנו.

יכולה אכן להיות "אהבה" סטטית וקבועה שנובעת מההרגל להיות ביחד אבל להיות בוערים אחד על השני? להיות דלוקים? להיות מאוהבים?

זה כבר סיפור אחר, זה הסיפור האמיתי, זה האושר האמיתי שיש בבית.

אם הלב שלנו לא שם 100% עם כל מה שיש לו זוהי מערכת יחסים מנותקת למחצה לשליש ולרביע. אם אין ביטוי מלא של הרגשות כנים, נעימים ולא נעימים הקשר נחנק.

האהבה שקיימת בין בני הזוג תמיד קיימת, הם לא סתם התחתנו, הם לא סתם ביחד. אם הם עמדו ביחד מתחת לחופה הם כוונו לכך משמיים, הם נועדו זה לזו משמיים. אז למה אנו לא מרגישים מאוהבים ודלוקים עד לב השמיים אחד על השני לאורך ימים ושנים?

כי יש כאב שקובר את האהבה שלנו, אט, אט הכאב מצפה אותה ואנו לא מרגישים אותה. במקום האהבה יש משהו חלול, לפעמים יש פחד, יש כאב.

אם תסכימו לחשוף את הכאב ולנקות את הלב האהבה תפרוץ.

 מכיוון שזה הדפוס של הקשר שאנו מכירים אנו מעתיקים אותו גם לקשר שלנו עם ה'.

לפעמים אנו מאמינים בטעות שלא ראוי לומר לה' שאנו מרגישים אכזבה ממנו או שאנחנו מרגישים כלפיו כעס.

ובדיוק כפי שקשר זוגי נחנק כשרגשות כנים אינם באים לידי ביטוי, כך גם הקשר הרוחני שלנו עם ה' ועם עצמנו נחלש ודועך. מובן שאנחנו ממשיכים עם הפעולות החיצוניות הן בזוגיות והן בקשר עם ה', אנחנו ממשיכים להגיע לבית הכנסת, להניח תפילין, להתפלל שלוש פעמים ביום לאכול כשר ולחגוג את החגים טיפ טופ! אבל אם הלב שלנו לא שם…

הרי מטרת כל המצוות היא לחבר את הלב המדהים שלנו לה' וכאשר המצוות עצמן נהפכות למטרה והלב הולך לישון הפכנו את הקערה על פיה…

 יש לנו פחד טבעי, להביע רגשות כואבים כלפי ה', הרי אנו יודעים שהוא צודק והוא הכי חזק וזו בכלל הרי גאווה והרי ידוע שאסור להטיח דברים כלפי מעלה וזה יגרום לכך שנענש עוד יותר קשה וכו' וכו'…

הדוגמא הקלאסית לאדם שלכאורה "הטיח דברים כלפי מעלה" והביע את כל רגשותיו בלי חשבון ולכאורה הוא היה "לא בסדר" הוא איוב שלמרבה הפלא לא נענש על דבריו בכלל ואף ה' אמר בפירוש שאיוב דיבר בצורה נכונה וטובה כפי שאנו רואים שבסוף ה' פונה לאחד משלושת החברים, שהגנו על ה' בפני איוב ואומר לו: "חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ, כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב" (מב,ז).
האמירה הזאת נשמעת מוזרה מאוד, בפרט שמבחינה שכלית שלושת חבריו של איוב צדקו (לאלוקים תמיד יש סיבה טובה לכל דבר שהוא עושה, אפילו אם אנחנו לא מבינים אותה.) מצד שני דוגמא אחת נוספת בתורה לאדם שהטיח דברים ודווקא כן נענש על כך והוא היה אחד מגדולי הדור המובהקים בדור שאחרי חורבן בית המקדש ושמו האמורא הקדוש "לוי" והסיפור שלו נכתב בגמרא על מנת ללמד אותנו להיזהר ולא להטיח דברים כלפי מעלה.

מה ההבדל בין איוב ללוי?

על כך בעזרת ה' בפוסט הבא הקליקו כאן !