למה אנחנו לא בוערים מאהבה בזוגיות שלנו?

זוגות רבים שמגיעים אלי לטיפול משחזרים דפוס מסוים שחוזר על עצמו בווריאציות שונות אצל כל הזוגות כולל אלו שיש להם מה שנקרא "שלום בית".

הזוג נכנס, יושב מולי. יש שתיקה ארוכה.
ואז האישה מתחילה לפרוש מגילה ארוכה של תלונות.

"יוסי הוא חסר ביטחון עצמי. הוא לא מוצא עבודה כי הוא נראה כמו שלומפר ובכלל זה לא מעניין אותו איך הוא נראה. אני אומרת לו מיליון פעם שאין לו שום סיכוי למצוא עבודה בצורה כזאת, אבל הוא לא מקשיב.

אפילו להגיד לו להוריד את הפח זו פרוצדורה שלוקחת עשרות בקשות חוזרות ונשנות עד שהוא סוף סוף מזיז את עצמו. הוא כל הזמן משאיר אחריו בלגאן ולכלוך דוחה. אני לא אמא שלך יוסי, אתה שומע?! הגיע הזמן שתתבגר ותתחיל להתנהג כמו בן אדם!"

 היא ממשיכה וממשיכה, המטפל נותן לה לשחרר את כל התסכולים עד שהיא מסיימת.

 וכאן מתחילה הבעיה האמיתית: במשך כל המתקפה הזו יוסי בוהה בקיר, לא מגיב, כאילו הוא שומע איזו תוכנית רדיו מרחוק. כשהיא מסיימת, זה לא מפריע לו הוא ממשיך לשבת בשקט…

 כאשר המטפל פונה אליו ושואל אותו: "כן, אז מה אתה אומר? יש לך מה לומר?"

הוא בוהה במבט חלול, ולבסוף מגיב, מושך את כתפיו, "בערך…".

 יש כאן שני בני זוג שחיים ביחד בבית אחד כמה שנים טובות. רוב בני האדם, לשמע מתקפה מתוזמנת כזו ועוד מצד אדם קרוב כל כך היו אמורים לכעוס, או לפחות להיפגע… אבל יוסי לא מרגיש כעס. הוא באמת לא כועס ולא בגלל שיש לו מידות נפלאות הוא פשוט קר, פאסיבי, מנותק.

 הניתוק הצונן של יוסי מאשתו, אם לא יטופל יגרום לסיום הזוגיות שלהם (אפילו אם הם ימשיכו לגור ביחד) ובמקרים קשים גם יגרום לפירוק הבית ממש.

 מדוע יוסי מנותק? מדוע הוא לא מביע את כעסיו? יש לו כעסים רבים בפנים על אשתו מדוע הוא לא מדבר? מדוע הוא בוחר לשתוק ולהתנתק?

אחת התשובות היא הפחד שלו ממה שיקרה אם הוא יבטא את הכעס שלו. הוא מפחד מאשתו והוא בעיקר מפחד מעצמו.

הוא ניסה כמה פעמים והוא ראה שהיא פשוט "לא מבינה מה שמדברים איתה" והוא חדל לנסות… ואז בוחר שלא לומר כלום. אשתו מתפוצצת עוד יותר וכך נוצר ביניהם ריחוק גדל והולך.

ישנם מקרים בהם הדפוס הוא הפוך בהם האשה היא המתנתקת והבעל הוא הכועס.

 הדפוס הזה חוסר על עצמו שוב ושוב עד שנוצר ריחוק של ממש.

ומה קורה אצל רוב הזוגות?

אצל רוב הזוגות הדפוס הזה פעיל אבל קבור בתוכם. הם כן מדברים, הם כן מצליחים להגיע להבנות משותפות. הם כן עברו כעסים ביחד, עליות וירידות ואחר שנים הם הגיעו לאיזו שהוא מקום טוב יחסית. אבל יש נושאים שהם לא מדברים עליהם… יש נושאים שהוא יודע שלא כדאי לפתוח אותם ויש נושאים שהיא יודעת שלא כדאי לפתוח אותם.

 ואז דפוס הניתוק מתחיל להיכנס לתמונה, לפעמים הוא גורם לנתק בעוד תחומים לפעמים הוא אכן שומר על ה"אהבה" שיש ביניהם אבל בצורה הזו הם מעולם לא יגיעו לקשר אמיתי, חי, נושם, אוהב.

 בקשר אמיתי יש עליות וירידות, יש כעסים ויש פיוסים, יש אהבה חזקה מאד, יש ויברציות של אושר וקירוב בבית. זה דבר שהקירות מרגישים אותו.

 בקשר חצי מנותק, (כזה שלא מדברים בו על כל הרגשות שלנו ועל כל הנושאים ועמלים ביחד להגיע להבנה מלאה של השני מתוך אמון בלתי מעורער בטוב שלו) זה לא יכול לקרות.

 בקשר חצי מנותק מפחדים לריב, מפחדים לדבר, מפחדים להכנס למקום שלא נדע איך לצאת ממנו.

 יכולה אכן להיות "אהבה" סטטית וקבועה שנובעת מההרגל להיות ביחד אבל להיות בוערים אחד על השני? להיות דלוקים? להיות מאוהבים?

 זה כבר סיפור אחר, זה הסיפור האמיתי, זה האושר האמיתי שיש בבית.

 אם הלב שלנו לא שם 100% עם כל מה שיש לו זוהי מערכת יחסים מנותקת למחצה לשליש ולרביע. אם אין ביטוי מלא של הרגשות כנים, נעימים ולא נעימים הקשר נחנק.

כיצד לשתף ברגשות לא נעימים בלי לפגוע?

 כאשר אני רוצה לדבר על הרגשות שלי אני צריך לא לערבב אותן עם המציאות.

 כלומר, האם יש הבדל בין "תקשיבי יה מטומטמת את עולה לי על העצבים  אמרתי לך כבר עשרות פעמים שלא להוסיף מלח לאוכל אז מה הסיפור שלך??? מה???"

 לבין:

"תקשיבי נשמה, אני מרגיש ממש כעס עליך, ביקשתי ממך די הרבה פעמים לא להוסיף מלח לאוכל וכשאת בכל זאת מוסיפה אני מרגיש שאת עושה את זה נגדי וזה משפיל אותי, אני ממש מרגיש מושפל ואז אני מרגיש כעס נוראי. אני גם מרגיש שלא אכפת לך ממני וזה כואב לי בצורה מטורפת.

אני לא יודע מה קורה במציאות, אני לא יודע האם את באמת רוצה להשפיל אותי או שבאמת זה ביטוי לכך שלא אכפת לך ממני אבל אני משתף אותך במה שאני מרגיש. אני מרגיש את זה חזק וזה כואב לי. אני לא רוצה להרגיש ככה איתך. את אשתי, את אהבת חיי וזה משפיל ומעציב ומרתיח אותי."

 מה אתם אומרים יש הבדל או לא?

 כאשר אתה מדבר על הרגשות שלך בלי להסיק מכך מסקנות מוחלטות ללא ערעור על כוונות הזולת. אתה נותן לו להתבונן ולהגיב. אתה גם מראה לו שאתה נותן בו אמון שהוא יגיד לך מהי המציאות ומה הוא באמת התכוון.

 לפעמים די בשיתוף רגשי אחד כזה כדי לנקות כאבים וכעסים של שנים רבות ולפעמים השיתוף יחזור על עצמו בוואריאציות שונות עד לניקוי הלב ואז האהבה הטבעית תפרוץ.

 לאיפה נעלמה האהבה הגדולה שלנו? האש? ההידלקות?

 האהבה שקיימת בין בני הזוג תמיד קיימת, הם לא סתם התחתנו, הם לא סתם ביחד. אם הם עמדו ביחד מתחת לחופה הם כוונו לכך משמיים, הם נועדו זה לזו משמיים. אז למה אנו לא מרגישים מאוהבים ודלוקים עד לב השמיים אחד על השני לאורך ימים ושנים?

 כי יש כאב שקובר את האהבה שלנו, אט, אט הכאב מצפה אותה ואנו לא מרגישים אותה. במקום האהבה יש משהו חלול, לפעמים יש פחד, יש כאב.

 אם תסכימו לחשוף את הכאב ולנקות את הלב האהבה תפרוץ.

 אני קורא לכאב הזה, פשעי אהבה, זה פשע שמכסה על האהבה שיש לנו בפנים.

הפסוק "על כל פשעים תכסה אהבה" אומר בפשוטו שאהבה לכאורה יכולה לכסות על כל פשע אבל הרי גם כתוב מצד שני ש"כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו מעיו" אז למה האהבה העצומה והאינסופית שלו לא מכסה על פשעים וזהו?

 יש על כך כמה תשובות אחת מהן היא שיש פשעים ויש פשעים.

 יש פשעים שהן נגד האהבה עצמה (למשל לחטוא ולא לעשות תשובה) ועל זה האהבה לא יכולה לכסות ועוד הפוך הפשעים מכסים וקוברים את האהבה וגורמים למין "עידנא דריתחא", מידת הדין שמתוחה על האדם, שבה מדקדקים עם האדם גם על נדנודי עבירה.

אבל אם האדם עושה תשובה, אז מיד, על כל פשעים, כולל פשעי אהבה, תכסה האהבה של הקב"ה.

אותו הדבר זה כמובן בקשר הזוגי שלנו. אם לא מנקים את פשעי האהבה האהבה נקברת (לא נעלמת) ואם מנקים (לאט ובחכמה) פשוט מתחילים לחיות!!

 כתבתי על זה שיר לפני כמה חודשים ואני חולק אותו אתכם כאן בפעם הראשונה

על כל פשעים \ מילים ולחן – יוחי

על כל, פשעים, תכסה אהבה.
וגם בכל, פשעי-אהבה, תתכסה האהבה.

פזמון: אז תסיר את הפשעים ותגלה אהבה. תסיר את הפשעים ותגלה אותה!

גם אהבה אמיתית ועמוקה, בפשעים תתכסה.
תידחק ותחנק, מתחת לפשעי האהבה.

פזמון: אז תסיר את הפשעים ותגלה אהבה. תסיר את הפשעים ותגלה אותה!

אם אתה רוצה, אהבה אמיתית, אהבה יומיומית.
אהבה מרגשת, מתחדשת, אמיתית.
אם אתה רוצה אהבה עמוקה, אהבת, בשר אחד.
אהבה שהיא ברית, עמוקה ואמיתית.

פזמון…

 

אז מה למייעשה?

1. שתפו את הפוסט הזה עם בן הזוג, האם הוא מזדהה עם הדברים?
2. החליטו לשתף אחד את השני ברגשותיכם בצורה חופשית אבל בזמן קבוע (לא כל הזמן ובכל מקום) ומתוך אמון מלא בטוב של השני.
3. צאו למסע, זה מסע מדהים, מרתק, גם כואב, לא תאמינו איזה אור ואהבה וחידוש נעורים תחוו לאורך ימים ושנים!

בהצלחה
יוחי