רבי יהודה הלוי (ספר הכוזרי – מאמר שלישי אות א – ל) סובר כי האדם כמו המושל במדינתו, צריך לתת לכל "נתיניו" את לחם חוקם וסיפוק צורכיהם, ולנהוג בכולם בצדק. ובכך למצוא איזון בתכונות נפשו, כך שכל כח ורגש יקבל ביטוי מלא במקום ובזמן הנכון וכך ינותב להיות במידה הראויה מול החיים כאשר הוא לא "מקומפרס" ומודחק (או בכלל מוכחש כשאין אנו מודעים לקיומו) מצד אחד אבל גם לא פורק עול וללא כל רסן מצד שני.
רבי יהודה הלוי מבטיח לאדם הנוהג בצדק עם כל נתיניו שכאשר הוא ירצה לבצע איזו מטלה גשמית (להרוויח כסף,ליהנות מכל מיני דברים) או רוחנית (לשמוח בקיום מצוות, להתפלל בהשתוקקות ודבקות, ללמוד תורה בהתלהבות וכו') את הדברים הבאים: "כי על כן [ולכן, בגלל הדבר הזה], הוא מוצא את כל כוחותיו נשמעים לו, ממהרים להענות לקריאתו, עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסור עליהם, מכיוון שנהג בכולם מנהג צדק ולא קיפח אחד בהם."

כלומר, בפשטות, אדם צריך לתת ביטוי לכל מה שמתרחש בליבו פנימה. מה שמתרחש בליבו פנימה אלו בעצם רגשותיו. הרגשות שלו הם אלו הפועלים בליבו פנימה ורבי יהודה הלוי אומר שצריך לתת להם ביטוי.
כן, לכל הרגשות…
כן, עד הסוף…

אולם בדור שלנו, דור ההסחות וההתמכרויות (לעבודה, לטלפונים "חכמים", למתוקים, לאוכל, לקניות, לניאוף, לסרטים ומה לא) אנו צריכים קודם לשאול את עצמנו שאלה בסיסית לפני כן:

האם אני יודע מה אני מרגיש כרגע? האם אני יודע כמה רגשות מתחלפים בתוכי בשעה אחת בלבד בלי שאני שם לב?

ואולי לפני כן יש לשאול:

כמה רגשות אני מכיר?

כיצד יוכל אדם להיות מושל אמיתי על מדינתו הפנימית כאשר הוא בכלל לא מכיר את הרגשות שלו, את הנתינים שלו ?

כיצד יוכל אדם להיות מושל על מדינותיהם של ילדיו ולהנהיגם אם הוא לא מכיר את מדינתו שלו עצמו?

ולכן השלב הראשון הוא פשוט להתחיל לזהות רגשות, לשים לב מה אני מרגיש ולקרוא לזה בשם מדוייק. כאשר אני מבקש מאנשים להגיד לי כמה רגשות הם מכירים בדרך כלל הם לא מצליחים להעלות בדימיונם יותר מ10 סוגי רגשות שונים.

המציאות היא שלא רק שאנשים לא יודעים מה הם מרגישים הם גם שכחו איזה רגשות קיימים בעולם… בפוסט הבא אתן לכם רשימת רגשות, תתפלאו לגלות איזה עולם פנימי רחב יש בתוך כל אחד מאיתנו.

הנה הקישור לפוסט הבא – רשימת רגשות מלאה