הגמרא במסכת סוכה דף לו עמוד ב' אומרת הגמרא שארבעת המינים אפשר לקחת רק מארבעת המינים ולא להשתמש במינים אחרים.
רבי יהודה ניסה ללמוד מכך קל וחומר. הוא אומר הרי ארבעת המינים, המצווה שלהם היא רק ביום וסוכה המצווה שלה היא גם ביום וגם בלילה מכן אני לומדים שסוכה יותר חמורה, המצווה שלה היא יותר חשובה כי היא צריך לקיים אותה כל היום וכל הלילה נכון?
אם כן, אז בא נלמד קל וחומר, ארבעת המינים הרי אסור לקחת ממינים אחרים והם הרי פחות חשובים מסוכה אז בא נגיד שגם בסכך של הסוכה זה יהיה ככה ויהיה אסור לבנות אותה מדברים שלהם לא מארבעת המינים!
הגמרא עונה לרבי יהודה תשובה שממנה אנו יכולים ללמוד הנהגת חיים מאד חשובה: "אמרו לו, כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין! [כי אם] לא מצא ארבעת מינין [לסכך] יהא יושב ובטל? והתורה אמרה בסוכות תשבו שבעת ימים?!"
מסביר רש"י: "זה אינו קל וחומר הגון שהרי הדין [ההגיון] מלמד עליו חומר [שה' רוצה שנשב בסוכה] ואתה מביא עליו קל [אתה עלול לגרום שהוא בכלל לא יוכל לשבת בסוכה ולא תהיה לו מצווה בכלל]
כלומר, אנו רואים מכאן יסוד מאד חשוב. כל פעם שאנחנו רוצים לנהוג איזו שהיא הנהגה בין בקיום מצוות ובין בדברים אחרים בחיים אנחנו צריכים לשים לב מה המחיר שאנחנו נשלם בשביל זה.
למשל, פסח מתקרב, אנשים רבים מחמירים מאד מאד בהלכות ניקיון לפסח. למי שלא יודע על פי ההלכה (בימים הקרובים אפרסם פוסט מפורט שמסכם את ההלכות בצורה ברורה) כל האיסור בפסח מסתכם בכך שאסור שיהיה לך בבית חתיכה של חמץ שהיא בגודל של מעל לקופסת גפרורים! לא פירורים, לא תערובות של חמץ רק חמץ ממש שהוא בגודל מעל קופסת גפרורים וגם זה מדרבנן ולא איסור מהתורה.
ולכן, אם מה שעומד מול עינינו זה להחמיר בניקיונות לפסח ולעבור על איסורי תורה מפורשים בעקבות זאת של – גרימת צער לילדים, לבעל או לאישה או יצירת מתחים בחיים שלנו שיביאו אותנו בהכרח לפגיעה במצוות אחרות ובפרט במצוות של הלב שהן רוב מצוות התורה הפסדנו את כל המטרה.
שימו לב, תתבוננו, אל תבזבזו אנרגיה חשובה במקומות לא חשובים, תמיד תשקלו את הדברים ותקבלו החלטה שמתחשבת בכל הגורמים ולא נסחפת לכיוון אחד (למשל, רצון שיהיה נקי או לסיים דברים) ומתרצת אותו בתירוץ "הלכתי" (חמץ!! חמץ!! הצילו!).
בהצלחה!