רבי נחמן טמן את סוד השיחרור הרגשי בארבע מילים: "ישמע ביזיונו ידום וישתוק". כשאנו שומעים כזה משפט אנו מדמיינים לעצמנו איזה אחד מסכן, עומד ככה בצד, דפוק כזה, מכל הכיוונים עפים עליו ביזיונות והוא מעוך כזה, שומע ושותק עד שבסוף הוא מת מ"ענווה"…
רבי נחמן מברסלב, בתורה ו', אומר שהרגשה של ערך עמוקה ואמיתית והרגשה של אהבות עמוקה ואמיתית מגיעה רק על ידי תשובה והוא אומר שם שעיקר התשובה זה "ישמע ביזיונו ידום וישתוק".
האמת היא שזה משהו אחר לחלוטין, ממש לחלוטין ובו טמון כל הסוד של כל הנפש וסוד הריפוי העמוק ביותר. אנחנו נסביר את הדברים בעומק וגם אפילו נדבר על המחקרים המתקדמים ביותר בעולם שעסקו בסעיף אחד קטן מהסוד הזה והוכיחו אותו כטיפול הנפשי המוכח מדעית כהטוב ביותר בעולם כיום (וגם נקלף את הטעויות העמוקות שהם מדביקים ל"טיפול" הזה שהוא בעצם לא טיפול אלא דרך פעולתה הפשוטה והבסיסית של הנפש).
אז בואו נתחיל.
רבי נחמן אומר כאן משהו מעניין ובואו ניקח מקרה קלאסי לפשט אותו. אדם אחד, נגיד קוראים לו ראובן, עומד ומולו עומד שמעון ומקלל אותו ומבזה אותו.
רבי נחמן אומר לראובן תידום ותשתוק. נגיד שרבי נחמן היה אומר לידום או לשתוק הייתי מבין אבל מה זה לידום וגם לשתוק? מה יש לידום אחרי ששתקתי כבר…? רבי נחמן כאילו מדבר על שני ערוצים?
והתשובה היא, אכן כן, רבי נחמן מדבר על שני ערוצים הערוץ החיצוני והערוץ הפנימי. בערוץ החיצוני הוא אומר לך לשתוק כפשוטו ובערוץ הפנימי הוא אומר לך לידום. לא לומר כלום. לא לתקוף את המבזה בפנים (חכה חכה אני עוד אראה לך מזה יא חתיכת…) בשנאה כבושה או להיכנס לריצוי (אוי כן כן, סליחה, סליחה, אוי סליחה שאני חי) אלא פשוט לעצור ולהקשיב. להקשיב בלי לנסות לפתור את המצב.
ואז? להרגיש.
להרגיש מה עובר עלי, לתת לרגשות שלי לצוף ופשוט להיות איתם בלי להפעיל את התדר של הפיתרון, את התנועה הנפשית שרוצה לפתור ולברוח ולא להרגיש את הכאב באמצעות כעס ושנאה ותוקפנות או באמצעות מחיקת העצמי ובקשת אלף סליחות.
ואם חשבנו שרבי נחמן מדבר על ביזיונות שמישהו אחר מבזה אותנו אנו טועים הוא בעיקר מדבר על הביזיונות שאנו שומעים בפנים, על ההקלטות שיש לנו בראש שמבזות ופוגעות בנו שוב ושוב ללא רחם. אנשים רבים הגיעו למצב שהם בכלל לא שומעים את הביזיוונות הללו כי הם מכחישים אותם אבל מתחת לפני השטח הם מנהלים אותם בכל מה שהם עושים.
זה נותן הכל, כאן טמון סוד הריפוי העמוק ביותר. (ההתבוננות מפרידה אותך מהמציאות השיקרית, אתה מתחיל להרגיש אהוב, אתה מתחיל להרגיש לא בודד סוף סוף, תוכל לראות את המציאות הרגשית שלך, תוכל להשתחרר מהשכל שכובל אותך לפעמים ואז תוכל להתפלל תפילה מדוייקת שמובטח לה שתיענה).
זה בעצם העומק של ישמע ביזיונו ידום וישתוק. אני שומע את כל הקולות שיש לי בפנים, אני מזהה את כל הרגשות שעוברים עלי, מקשיב להם, מקשיב לי, בלי לנסות לפתור רק להיות עם עצמי ביחד.
כל ההתנגדות והתקיעה הרגשית נוצרת מהרצון לפתור, לא להרגיש כאב. הן כאב פנימי (מבזיונות פנימיים) והן כאב חיצוני (מאנשים ממש) ובעומק של הדברים כל הביזיונות הם רק ביזיונות פנימיים אבל לא ניכנס לזה כרגע.
המפתח הוא להקשיב, להתבונן ורק לא לנסות לפתור, לא להפעיל את התנועה הרגשית של הפיתרון כי כשמנסים לפתור לפני הזמן שברור לנו 100% מה קורה זה אומר שאנחנו בורחים ולא פותרים את הבעיה שהרי היא אינה ברורה בכלל עדיין.
מה זה להיות להיות נוכח? מה זה לעשות תשובה אמיתית? מה זה להיות מאושר?
להקשיב בלי פתרונות ובלי אשמים לעצמי (וכמובן בהמשך לסביבה) כל הזמן זה הסוד הפשוט.
אבל מה עם הפיתרון…?
- אין אפשרות לייצר פיתרון אמיתי כשאתה לא נוכח.
- ברוב הפעמים תגלה שאין בכלל בעיה.
- ברוב הפעמים תגלה שאתה בכלל לא צריך איזה ואאאחד פיתרון אלא רק איזה טוויק קטן והכל מסתדר.
- העולם הפנימי העצום שיפתח בפניך אולי יגלה לך שיש לך בעיות אחרות הרבה הרבה יותר דחופות שכדאי להתמקד בהן ושהבעיה הנוכחית היא כל כך שולית שזה בכלל לא יעניין אותך להשקיע בפיתרונה מאמץ.
מה יקרה לי אם אני אסכים להרגיש את הרגשות שלי? זה לא מסוכן..?
כהערת אגב, בשביל אנשים שזה חשוב להם, ומפחדים מהרגשות שלהם ומה שיקרה להם אם הם יסכימו להרגיש מה עובר עליהם אציין כי הטיפול שנחשב היום הטוב ביותר בעולם לחרדות ופחדים נחשב טיפול סיביטי והמוקד שלו נקרא "טיפול נוגד הימנעות" שזה בעצם להסכים להרגיש את הפחדים שלך בלי להתנגד לרגשות שלך. הם מסתכלים על נפש האדם כעל מכונה שמקורה ב"מח" שלנו וכדרכם של הרופאים הם פועלים בניתוק מוחלט משאר המערכות בגוף וגם בנפש והעיוות שבכך יוצר קשיים רבים ואף נזקים. במאמר הזה הרחבתי רבות על הנזקים הנלווים הרבים מאד שנגרמים משיטות הטיפול הללו כאשר הן נעשות בצורה מעוותת אבל היסוד כאן הוא ברור – להסכים להרגיש מה שאני מרגיש ולא להכחיש או להתנגד לעצמי ולרגשות שלי זה המפתח וזה כיום מוכח גם מדעית ואני מציין את זה כי יש אנשים שפשוט פוחדים להרגיש, פוחדים "להשתגע" וכשאנחנו שומעים שיש לזה הוכחה "מדעית" שזה "בסדר" אנחנו נרגעים. 🙂
ועכשיו קצת על הנזקים של הדחקת רגשות והכחשתן, חלקם אני מביא מניסיוני וחלקן אני מצטט ממחקרה המקיף והמרתק בן 13 השנים שנערך באמצעות ראיונות מהשטח ממש ומכאן אמינותו של ד"ר רנה בראון על ההדחקות והשפעותיהן:
- זה הוכח גם במחקר ארוך מאד של 13 שנה של הד"ר לעיל וזה דבר ברור לכל מי שעוסק בנפש- לא ניתן להדחיק רק את הרגשות הכואבים בלבד אם אתה מדחיק אתה מדחיק את כל המערכת. אתה תוקע את כולה. אדם שלא מרגיש כאב הוא גם לא מרגיש שמחה ולא מרגיש אהבה באותו היחס.
- אנחנו בורחים לכל מיני התמכרויות על מנת שלא להרגיש את הרגשות שלנו. החל משיטוט באינטרנט, פלאפון, עיתונים ועבודה וכלה בהתמכרות לסמים קלים וקשים ממש.
- אנו הופכים כל מה שלא ברור לברור כל מה שלא בטוח לבטוח על ידי אמונה עיוורת בדתות שונות או אמונות שונות שאנו ממציאים בלי להרגיש ואז אנחנו מרגישים שאנו מאמינים בה' כאשר אנחנו בעצם רק משתמשים בו ובתורה כסם הרגעה במקום לפעול מתוך רצון ואהבה ואז ככל שאנו מפחדים יותר אנחנו "מאמינים" יותר ומרגישים "צדיקים" יותר כשאנחנו בעצם רק חרדתיים יותר…
- אנחנו כועסים ומאשימים (הגדרה של אשמה במחקר – דרך שלא להרגיש כאב ואי נוחות.) מייחסים את הרגשת ההשפלה שלנו לאחרים וכך אנו לא מרגישים אותה באמת ומפסידים את העיקר.
- אנחנו רצים לפתרונות, כמה שיותר מהר, העיקר לא להרגיש ואז נכשלים בפתרונות פזיזים או לא טובים.
- הסיבה העיקרית להשמנה ואכילת יתר היא בריחה מרגשות ואז הנפש מחפשת לה מפלט ברגשות ובהסחות שהאוכל מייצר.
- הסיבה העיקרית לניאוף (ראיות אסורות, בגידות, וכל מה שקשור לפגם הברית) היא בריחה מרגשות, הכחשתם ואז הנפש נאלצת למצוא לה מקורות של אהבות רעות.
- אנו רוצים להרגיש מושלמים כדי להדחיק את העובדה הפשוטה שאנו לא מושלמים ואת חוסר הערך שאנו חווים בעקבות זאת ואת המקום הזה בלב שלנו באמצעות "פירפוקט" של דברים ("אני פרפקציוניסטית" מכירים?) והדחקה של הרגשת חוסר הערך העמוקה שלנו והאמת היא שאנו באמת לא מושלמים ואנחנו לא צריכים להיות "מושלמים" בשביל להרגיש אהובים ומוערכים ורצויים.
- אנו מעמידים פנים שלמה שאנו עושים אין השפעה על אחרים או על עצמנו או שאנו מקטינים בערך ההשפעה. במקום לומר סליחה אני אתקן.
- העובדה היא שאנחנו כל הזמן מייצרים אנרגיה רגשית, בכל רגע נתון וכאשר אנחנו לא מסכימים להרגיש את מה שעובר עלינו אנחנו אוגרים רגשות בצורה מצטברת ואז, למשל, פחד נאגר על גבי פחד ועוד פחד ועוד פחד ועוד ועוד עד ש… הופס נוצרת "חרדה".
בעצם הסיבה לכל החטאים, לכל העבירות, לכל הפשעים הן כלפי ה' הן כלפי נשותינו וילדינו והסביבה שלנו היא תוצאה ישירה של הדחקת המערכת הרגשית והכנסתה למחשכים.
יש לנו בפנים ילד קטן, יש לו רצונות, יש לו חלומות, הם כ-ו-ל-ם רצונות טובים בבסיסם אתם רק צריכים להסכים להרגיש ולהקשיב ולהגיע למה שהוא באמת רוצה זה בעצם עולם החוויה שלנו. שם אנחנו מרגישים את כל זרימת החיים. ועל זה אומרים חז"ל הלב מלך באברים. – זאת אומרת, שאע"פ שיש רבדים גבוהים יותר, האדם מתנהג בפועל ע"פ הרובד הרגשי שלו בין באופן מודע ובין באופן לא מודע.
החיסרון שבעולם הרגש, שבילד הפנימי, זה שהוא לא יודע להנהיג את עצמו, שאין לו מושגים של טוב ורע, ושם, אומר רבי חיים ויטאל בדרוש הדעת (על פי הקבלה), האדם הוא ילד.
על פי הקבלה, עד גיל 13 , עיקר האדם זה הרגש, ולכן אין לו אחריות על מעשיו, כי הרגש לא מכיר הנהגה, הוא לא יכול להנהיג את עצמו ולברר בין טוב לרע והתפקיד שלנו זה להנהיג את המדינה הרגשית שלנו ואחר כך את המדינה הרגשית של הסובבים אותנו כפי שפירטתי בשם הכוזרי כאן.
תמיד תזכרו, רגש זה רק רגש… הוא חולף, הוא לעולם לא קבוע אלא אם כן אנחנו במו ידיינו תוקעים אותו ומנסים "לפתור" אותו או מתחילים "להסביר" לו כל מיני הסברים במקום פשוט להסכים להרגיש אותו ולהיות איתו בשקט ולהשאיר את הפתרונות לסוף סוף סוף ממש..
זה הסוד של הכל וזה היסוד של הכל וזו ההתחלה של היציאה מגלות הנפש לאור הגדול של החיים המאושרים שה' הועיד לנו כאן בעולם הנפלא הזה.
צאו לדרך!