כשאין לי שכל אז אני משליך אותו, ולא מנסה בכח – ומאמין בטוב כי כך אמר הצדיק כי כך אמר ה'.
אני מאמין שה' מוביל אותי, מוליך אותי לטוב, אני מאמין שאני ואשתי נועדנו אחד לשני מששת ימי בראשית ואנחנו מתרפאים והולכים מיום ליום, אני מאמין שאני קיבלתי את הילדים שלי כי אני היחיד שיכול לרומם אותם ולגדל אותם ואני יכול לגדל אותם ואני גם מגדל אותם ומרפא אותם ומתקדם בריפויים ובריפוי שלי איתם כל הזמן, אני מאמין שאני אזכה לעולם שכולו טוב, כן אני מאמין בה' שיתן לי גן עדן וכיף ותענוגים!
חטא עץ הדעת – רצה להבין הכל עכשיו, איך שהכל לטובה, רצה לקחת את ההבנות ולא להיות גם בהמתנה ואמונה ולהמתין שה' יענה לבקשה שלו.
העיקר זה אמונה – להאמין שהכל טוב והכל לטובה ושכל מה שחסר לי זה לטובתי וזה גם יתמלא.
ואם האדם הוא חזק באמונתו הוא מקבל את השכל להבין איך הכל לטובה גם כן. איך ה' מתכנן את הכל, איך הוא נותן לך אתגרים בשביל שתגדל עוד ועוד וכוחות שלך יצאו לפועל.
קולות של כפירה, קולות של אמון ברע, קולות של שקר, מחשבות של שקר שלא לתת להם שום מקום.
אבל אם אתה לא באמונה ואתה מנסה לחקור ממקום של חוסר אמון בטוב אז אסור לך לחפור ולחקור כי אז תגיע לחלל הפנוי ולריקנות ולבעסה ורק לאכול ללכת לישון למרות שהבנת הרבה דברים ואתה צריך להשליך את השכל.
הלכות נידה רבי נתן, יורה דעה, אות ח: אבל אי אפשר להמשיך הדעת לתוך האמונה כי אם כאשר האמונה היא בטוב.
"כי באמת בכל זמן שממשיכין שכל ודעת לתוך האמונה בזה מחיין ומחזקין את האמונה. כי עיקר חיות האמונה הוא ע"י השכל כידוע. וזה בחי' וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. שבתחילה כנס"י מתדבקין להש"י ע"י האמונה לבד ואח"כ וידעת את ה' כי אח"כ נמשך הדעת לתוך האמונה כנ"ל.[קודם נותנים אמון בטוב ואז זוכים לגלות אותו במציאות] אבל א"א להמשיך הדעת לתוך האמונה. כ"א כשהאמונה טהורה וקדושה. שאז יש לה כח לקבל אור הדעת ולהוליד ולגלות על ידי זה הולדות והתגלות קדושות. אבל תיכף כשמתעוררים דם נדות בהאשה יראת ה' שהיא בחי' אמונה. דהיינו כשמתחילים לבלבל את אמונתו חס ושלום בקשיות וכפירות. אזי אסור לו אז להשתדל להמשיך דעת לתוך האמונה. כי אז צריך לישב בדד ולברוח מן הדעת לגרמי. דהיינו שלא ישתמש עם הדעת כלל. ולא יחבר אז את הדעת עם האמונה כלל. דהיינו שלא ירצה להמשיך הדעת להבין ולתרץ הקשיות והחקירות והכפירות העולים על מוחו. כי תיכף כשעולים על דעתו קשיות וכפירות חס ושלום. אז הוא צריך לסמוך על אמונה לבד ולהתחזק באמונה לבד בלי שום הבנת הדעת כי כשירצה להבין בשכל. אזי יתגברו הקשיות והכפירות שהם בחי' דם נדות על השכל מבחי' ותהי נדתה עליו ויתבטל השכל והאמונה לגמרי ויבא לידי כפירות גמורות חס ושלום. וזהו בחי' איסור החמור של נדה שהיא איסור חמור מאד מאד כידוע ומרבה הטומאה מאד."
אם נפגעתי, אני חווה פגיעה, הלב מתכווץ, אני לא חווה אמון בטוב עכשיו, אז אני עכשיו עובר להמתנה, נותן מקום, מתבונן, נוכח ואם אני מנסה להבין עכשיו או לחקור אני נועל את עצמי והמסקנות לא יהיו אמיתיות ולא יחזקו אותי.
בפשטות
כאשר אני מנסה להבין משהו על עצמי השאלה הראשונה היא תמיד- מאיזה מקום אני בא לשיחה עם אמונה בטוב? נתינה? זה הזמן להבין את עצמי ואת הזולת ואז תבין דברים אמיתיים.
אם אני בחוסר אמונה בטוב אני יכול רק לשתף, לבקש עזרה, שמישהו יקשיב לי או שאני אקשיב לי או שה' יקשיב לי ואני אשתף אבל בלי לנסות להבין מה קורה לי עכשיו ולמה וכו' אלא רק להיות נוכח ולתת מקום לכאב בלי תנועה של פתרונות אלא עם המתנה וענווה.
איך יודעים שההבנות שלך אמיתיות?
- האם אתה חווה התחזקות גדולה בשמחה?
- האם העשייה שלך מתחזקת?
- יש לך כוחות חדשים?
- הנתינה שלך התחזקה?