פרק שירה, כידוע, מאגד את שירי כל מיני החיות בבריאה להקב"ה. מדוע לא נזכר האדם בפרק שירה? איך יתכן שלכל החיות יש שיר לה' ורק לאדם אין שיר?
את התשובה הנפלאה מביא ה"משיב נפש"- השיר והפסוק של כל מין בבריאה מעיד על התפקיד שלו ואצל החיות והבהמות יש באמת תפקיד אחד ששייך לבני כל אותו המין ולכן ויש גם שיר אחד שמתאים לכולם אבל האדם, שהוא נזר הבריאה, לכל אדם ואדם יש תפקיד אחר, מטרה אחרת, ודרך שונה למרות שכולם מאוגדים תחת השולחן ערוך אבל זה רק בבסיס ולכן לכל אדם יש שיר שהוא מיוחד לו בלבד ולכן הושמט האדם מפרק שירה כי יש לכל אחד ואחד מאיתנו שיר וניגון פרטי ואישי שאותו אנו כותבים כל ימי חיינו!
ועל זה אומר הגאון מווילנא במשלי ט"ז ד: "כי לכל אדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בה, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה (בכרות נח) ואין טבע שני בני אדם שווה. וכשהיו נביאים היו הולכים אצל הנביאים "לדרוש את ה'" והיה הנביא אומר להם על פי משפט הנבואה את הדרך אשר ילך בה לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו"
וכיום, שאין לנו נביא אומרת הגמרא שנתנה נבואה לקטנים, ילדים, מה הכוונה ילדים?
איזו נבואה יש בילדים?
מי שיתבונן יגלה שכח הנבואה של הילדים הוא כח הלב שלהם, הם מרגישים.
הכל.
ולכל אחד מאיתנו יש ילד פנימי בתוך תוכו שדרכו ה' מנסה להעביר לו סוג של נבואה והדרכה וככל שהשנים חולפות וככל שהילדות שלנו הייתה יותר מורכבת יותר קשה לנו לבודד את הקול הטהור של הילד הפנימי שלנו מתוך הקולות הרבים של המבוגרים שחיים בתוכנו (ההורים, המורים ועוד) אבל זה אפשרי למי שמוכן להשקיע זמן ולהתבודד עם עצמו וללמוד להקשיב.
שם נגלה את שירת חיינו.