אתמול דיברתי עם עצמי בהתבודדות היומית. ישבתי ו"זימנתי" את כל החלקים שיש בי לשיחה.

שוב ישבתי מול המחשב ועשיתי דברים שלא תיכננתי ושרפתי כמעט שעה והרגשתי נורא ואיום.
שמתי מולי את החלק הזה בנפש שלי שגורם לי לעשות את הדברים הללו וללכת אחרי הסחות דעת ואמרתי לו:

אני: "תדע לך אתה לא בסדר! אתה ממש חצוף. אתה מתעלם מכל שאר החלקים פה. מה הקטע שלך? אני כועס עליך למה אתה משתלט??!!"

הוא: "מה אתה רוצה?? אני גם רוצה לעשות דברים שכיף לי לעשות!! למה כל הזמן אני צריך לעשות את כל המשימות שלך? זה לא פייר! גם אתה לא פייר!"

אני (שתיקה ואז…): "אתה צודק, סליחה, לא חשבתי על זה. מהיום אנחנו נקבע יום או שעה ביום שבה תעשה כל מה שאתה רוצה. פשוט תשב ומה שבא לך תוכל לעשות. אני עכשיו מבין אותך. אני חונק אותך, לא נותן לך לעשות מה שבא לך. כל הזמן שם את הדברים שאתה רוצה לעשות וליהנות מהם ב"פאוז" ומתישהו נמאס לך ואז אתה משתלט עלי. זה לא בסדר שאתה משתלט אבל אני מבין מה אתה אומר ומהיום בעזרת ה' נקבע זמן."
[אחרי שתי דקות של שקט]
אני: "אבל רגע, אתה כן עושה הרבה דברים שכיף לך? למה אתה אומר שאתה לא עושה?"

הוא: "כי אתה אף פעם לא נותן לי לעשות את זה בכיף, תמיד אני צריך לגנוב את זה ממך. לגרום לך לעשות על הדרך!."

אני: "וואוו, לא חשבתי על זה. תגיד, מה אתה מרגיש כשאתה צריך לגנוב?"

הוא: "כעס, חוסר ערך. בכלל כולנו סובלים כי שאר החלקים לא נותנים לי ליהנות כמו שצריך כי הרי לקחתי בכח. כל המערכת מתמלאת במתח ולחץ ולמרות שאני כאילו מקבל מה שרציתי בפועל אבל אני ממש לא מצליח כמעט ליהנות מזה ואני לא מדבר על הבעסה הכללית שאחרי…"

אני: "אתה ממש צודק. אני מתנצל. בא נטפל בזה. מה אתה אומר? נקדיש את יום ראשון הקרוב ליום שבו אני עושה מה שבא לי במשך כל היום?"

חלק שני בנפש פתאום קופץ: "השתגעת? אתה יודע כמה דברים יש לך לעשות? מה הטירוף הזה? יום שלם? למה מה קרה?"

אני: "אבל מה יהיה? הוא צודק, מגיע לו גם לעשות דברים שבא לו ואנחנו חונקים אותו שנים, אז יום אחד ניתן לו ככה פול כיף ואחר כך נקבע זמן סביר קבוע?"

חלק שלישי פתאום אומר: "תפסיק עם הקפיצות האלו! או שאתה לא נותן לו כלום או שאתה נותן לו יום שלם ומתעלם מכל שאר החלקים. בכלל אם תתן לו יום שלם אחר כך לא תרגיש צורך לתת לו זמן מוגדר כל יום."

חלק רביעי קופץ: "מה זמן מוגדר כל יום? מה איתך? אין לך זמן לכלום. אתה מתתזז בין משימות ועכשיו יהיה לך זמן כל יום שעה או משהו כזה לעשות "מה שבא לך"??? הללווו??"

אני: "רגע, אז מה יכול להיות זמן סביר כל יום? נגיד מחר ניתן לו זמן יותר מהרגיל, לא כל היום כי זה באמת מוגזם ולא מאוזן אבל כמה זמן כל יום? שעה זה מרגיש הרבה, אולי חצי שעה?"

החלק הראשון: "מה כבר אפשר לעשות בחצי שעה???"

אני: "כן, זה נראה קצת, אבל אם זה יהיה כל יום תאמין לי שאתה תרגיש אחרת בפרט שמחר ניתן לך שעה שלמה בלב שלם."

אני: "אני מרגיש עדיין התנגדויות, חלקים שלא מרוצים לגמרי, אבל בלי לנסות לא נדע. בואו נחליט שמחר על הבוקר, אחרי התפילה במשך שעה שלימה נעשה מה שבא לי 100% בכיף ואחר כך נתחיל את היום."

ולכם אני אומר – תראו מה זה.

אתם רוצים להיות בגבולות, רוצים לעשות דברים שחשובים לכם אבל אם אתם לא תתנו מקום לשאר החלקים בנפש שלכם, לא תעניקו גם להם זמן איכות כפי שהם רוצים הם לא יתנו לכם לעשות מה שתרצו וגם אם יתנו לא תרגישו סיפוק, לא תרגישו חיבור כי אתם תעשו מה שתעשו רק עם חצי או רבע או שליש מעצמכם.

ה' נתן לכם נפש שלמה שמלאה בחלקים שונים והתפקיד של כל אחד מאיתנו זה לשמוע את כל הקולות ולתת לכל אחד מקום הגון וראוי כשהחלק המרכזי (האני הבוגר) מנהיג את כל הקהילה הפנימית שלנו.

אל תתעלמו מעצמכם, הדבר הראשון הוא לשבת לשיחה יומית עם עצמכם ולהכיר, לאט, לאט תפתחו שיח ואז תתחילו לגלות מה עוצר אתכם ומה מניע אתכם וכיצד לחבר את כל החלקים לכיוונים הרצויים בחיים.

רוצים לשמוע מה התפתח אחר כך?
בפוסט הבא יגיע העדכון מהשטח, בדרך כלל, לאחר גירוד פני השטח כמו בשיח הפנימי לעיל יורדים לרבדים יותר עמוקים ואז זה ממש נהיה מרתק.

הנה הקישור לפוסט הבא