בפוסט הקודם בנושא דיברנו על כך שהיסוד הבסיסי ליציאה מגלות הנפש והבערת האש הפנימית שלנו היא הכרת הרגשות הפועלים בקרבנו והנהגתם.
הכוזרי המשיל את זה למנהיג של מדינה שמכיר את כל נתיניו ונותן לכל אחד מהם מקום להביע את עצמו והוא מנהיג אותם מתוך התחשבות בכ-ו-ל-ם.
למשל, הגיע אלי אדם יקר שניסה שוב ושוב להתחיל להתאמן ולעשות כושר אבל כל פעם היה נכשל מחדש. הוא ניסה שיטות רבות ושונות אבל אף אחד לא ניסה לשבת איתו ולעזור לו להבין את עצמו בפשטות.
לאחר שיחת תמיכה עמוקה התברר שכל פעם שהוא יוצא לגינה לרוץ והוא רואה את כל האנשים היפים שרצים ומתאמנים שם הוא מרגיש שהוא "שמנטוז מגעיל".
"אני רק מתחיל להתאמן ואני מרגיש שמנטוז, נוטף זיעה, כמו המפתי-דמתי, איכס, גועל נפש."
"ומה קורה כשאתה מנסה לעשות איזה גלגלון או איזה תרגיל כושר?" שאלתי אותו, "אז, אז אני מרגיש כל כך מטומטם, דפוק, אהבל, כאילו מה אתה עושה גלגלונים??? תראה איך אתה נראה.. כמו חבית של שומן מגעיל… מילא תרוץ כמו כל השמנים עד שתיפול אבל גלגלונים… עומק של טימטום."
כך המשכנו את השיחה עוד ועוד וחשפנו את כל הרגשות העמוקים ביותר שעולים לו בכל פעם שהוא מנסה להתאמן.
תתפלאו לשמוע שהמציאות היא שהוא בכלל (!) לא בן אדם שמן, הוא גבר נאה עם קצת כרס ופנים מאד נאות.
אבל תראו מה גילינו, אני מצטט:
"אני מבין בשכל שאני לא שמן ושאני לא מגעיל אבל אני מרגיש שמן מאד, מגעיל ממש ודוחה. וכל זווית של מבט שלי על כרס שלי תוך כדי אימון מוסיפה לי שמן למדורה של הגועל העצמי. כל גלגלון לא מושלם, כל טעות קטנה,, החלקה, נפילה, משהו שהוא לא מרגיש לי מושלם ממלא אותי בהרגשת גועל עצמי. כל חולשה כל הפוגה מציפה אותי ואם אני רואה מישהו יפה בסביבה שלי אני מתפרק… יוצא לי כל הכח והחשק."
בהמשך תהליך התמיכה לימדתי אותו לגלות את המקור של הרגשות הקשים הללו וכיצד לתת להם מקום ואז לשוב ולהנהיג את הממלכה שלו לכיוון שבו הוא רוצה – אימון יומי וגוף שרירי, חזק ואנרגטי.
אבל לעניינינו: עם כזה עומס של רגשות פלא שהוא לא הצליח להתאמן למרות שהוא מנסה תקופה כה ארוכה?
זה כמו בן אדם שמנסה להתאמן עם פיל על הגב.
כל עוד לא תקשיבו לקולות הפנימיים, תתנו מקום לרגשות הפנימיים הם ינהלו את חייכם.
בפוסט הקודם בנושא גם דיברנו על כך שאדם שלא מכיר את רגשותיו לא יכול כמובן לשמוע אותם ובטח שלא להנהיגם וקל וחומר שהוא לא יכול להנהיג את הרגשות של ילדיו ושל אנשים אחרים שהוא משפיע עליהם.
>>>> שימו לב, מחקרי מח מדוייקים מוכיחים (ואנו ניגע בכך בפוסטים הבאים) שאנחנו באופן רגיל לא עושים החלטות שנובעות מהשכל, אנחנו עושים החלטות רגשיות ואחר כך מצדיקים אותן באמצעות השכל!
זה בעצם אומר שבמידה מאד מרובה אנחנו מחליטים בצורה עיוורת ושגויה בהמון תחומים וככל שיותר רגשות מתעוררים בנו בעקבות נושא מסויים היכולת שלנו לקבל החלטה אמיתית באותו הנושא אובדת לחלוטין.
הלב שלנו הוא מאד מאד מהיר, הוא הרבה יותר מהיר מהשכל ואנחנו יכולים לחוות בכמה שניות כמות עצומה של רגשות מתחלפים מבלי להיות מודעים לכך בכלל וקל וחומר מבלי להיות מודעים לכך שהם מנהלים אותנו.
זו הסיבה העיקרית לכך שאנשים תקועים בחיים בכל תחום שהוא. בין בזוגיות, בין בחינוך ילדים, בין בקיום מצוות, בין ביחדים עם הבוס או עם השכנים או עם החברים.
אנחנו מנוהלים על ידי רגשות מכיוון שהם פועלים בחושך, הם מתחת לפני השטח.
ברגע שנתחיל לשים לב מה אנו מרגישים, להתבונן, נוכל להיות במצב של בחירה באופן אוטומטי.
בפוסט שאוציא עוד 5 דקות אני בעצם מקדים כעין "הקדמה" לפוסטים הבאים ועונה לאנשים רבים שפעמים רבות לא יודעים מה הם מרגישים גם כאשר שואלים אותם וגם כאשר הם מתבוננים בעצמם.
לצערי הניתוק שלנו מעצמנו הוא כה עמוק שיש אנשים רבים שלא רק שהם לא יודעים מה הם מרגישים אלא הגיעו למצב שאפילו שכחו את המגוון העצום של הרגשות שהם חווים.
אז אם סיימתם לקרוא את הפוסט הזה סימן שהפוסט הבא כבר נכתב smile emoticon ואתם יכולים לגשת אליו ישירות.
שתפו, לייקו, ושאלו שאלות, אני כאן בשבילכם!
".
"אני רק מתחיל להתאמן ואני מרגיש שמנטוז, נוטף זיעה, כמו המפתי-דמתי, איכס, גועל נפש."
"ומה קורה כשאתה מנסה לעשות איזה גלגלון או איזה תרגיל כושר?" שאלתי אותו, "אז, אז אני מרגיש כל כך מטומטם, דפוק, אהבל, כאילו מה אתה עושה גלגלונים??? תראה איך אתה נראה.. כמו חבית של שומן מגעיל… מילא תרוץ כמו כל השמנים עד שתיפול אבל גלגלונים… עומק של טימטום."
כך המשכנו את השיחה עוד ועוד וחשפנו את כל הרגשות העמוקים ביותר שעולים לו בכל פעם שהוא מנסה להתאמן.
תתפלאו לשמוע שהמציאות היא שהוא בכלל (!) לא בן אדם שמן, הוא גבר נאה עם קצת כרס ופנים מאד נאות.
אבל תראו מה גילינו, אני מצטט:
"אני מבין בשכל שאני לא שמן ושאני לא מגעיל אבל אני מרגיש שמן מאד, מגעיל ממש ודוחה. וכל זווית של מבט שלי על כרס שלי תוך כדי אימון מוסיפה לי שמן למדורה של הגועל העצמי. כל גלגלון לא מושלם, כל טעות קטנה,, החלקה, נפילה, משהו שהוא לא מרגיש לי מושלם ממלא אותי בהרגשת גועל עצמי. כל חולשה כל הפוגה מציפה אותי ואם אני רואה מישהו יפה בסביבה שלי אני מתפרק… יוצא לי כל הכח והחשק."
בהמשך תהליך התמיכה לימדתי אותו לגלות את המקור של הרגשות הקשים הללו וכיצד לתת להם מקום ואז לשוב ולהנהיג את הממלכה שלו לכיוון שבו הוא רוצה – אימון יומי וגוף שרירי, חזק ואנרגטי.
אבל לעניינינו: עם כזה עומס של רגשות פלא שהוא לא הצליח להתאמן למרות שהוא מנסה תקופה כה ארוכה?
זה כמו בן אדם שמנסה להתאמן עם פיל על הגב.
כל עוד לא תקשיבו לקולות הפנימיים, תתנו מקום לרגשות הפנימיים הם ינהלו את חייכם.
בפוסט הקודם בנושא גם דיברנו על כך שאדם שלא מכיר את רגשותיו לא יכול כמובן לשמוע אותם ובטח שלא להנהיגם וקל וחומר שהוא לא יכול להנהיג את הרגשות של ילדיו ושל אנשים אחרים שהוא משפיע עליהם.
>>>> שימו לב, מחקרי מח מדוייקים מוכיחים (ואנו ניגע בכך בפוסטים הבאים) שאנחנו באופן רגיל לא עושים החלטות שנובעות מהשכל, אנחנו עושים החלטות רגשיות ואחר כך מצדיקים אותן באמצעות השכל!
זה בעצם אומר שבמידה מאד מרובה אנחנו מחליטים בצורה עיוורת ושגויה בהמון תחומים וככל שיותר רגשות מתעוררים בנו בעקבות נושא מסויים היכולת שלנו לקבל החלטה אמיתית באותו הנושא אובדת לחלוטין.
הלב שלנו הוא מאד מאד מהיר, הוא הרבה יותר מהיר מהשכל ואנחנו יכולים לחוות בכמה שניות כמות עצומה של רגשות מתחלפים מבלי להיות מודעים לכך בכלל וקל וחומר מבלי להיות מודעים לכך שהם מנהלים אותנו.
זו הסיבה העיקרית לכך שאנשים תקועים בחיים בכל תחום שהוא. בין בזוגיות, בין בחינוך ילדים, בין בקיום מצוות, בין ביחדים עם הבוס או עם השכנים או עם החברים.
אנחנו מנוהלים על ידי רגשות מכיוון שהם פועלים בחושך, הם מתחת לפני השטח.
ברגע שנתחיל לשים לב מה אנו מרגישים, להתבונן, נוכל להיות במצב של בחירה באופן אוטומטי.
בפוסט שאוציא עוד 5 דקות אני בעצם מקדים כעין "הקדמה" לפוסטים הבאים ועונה לאנשים רבים שפעמים רבות לא יודעים מה הם מרגישים גם כאשר שואלים אותם וגם כאשר הם מתבוננים בעצמם.
לצערי הניתוק שלנו מעצמנו הוא כה עמוק שיש אנשים רבים שלא רק שהם לא יודעים מה הם מרגישים אלא הגיעו למצב שאפילו שכחו את המגוון העצום של הרגשות שהם חווים.
שתפו, לייקו, ושאלו שאלות, אני כאן בשבילכם!