בגמרא במסכת בבא קמא (דף צג.), אמר רב חנן, המוסר דין על חבירו, הוא נענש תחילה, שנאמר, "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך", ונאמר, "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה".
כלומר, מסבירה הגמרא ששרה אמנו גרמה כביכול לעצמה, שנסתלקה מן העולם לפני אברהם, מפני שמסרה את דינו לשמים וזה למרות שהיא הייתה צודקת כי ראינו שה' נגלה לאברהם ואמר לו שפסק דינו הוא "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה!" אבל מכיוון שהיא מסרה את הדין לשמיים גם התיק שלה נפתח ונגזר עליה מה שנגזר.
ואני שואל שתי שאלות:
- וכי ה' לא מנהל את העולם? וכי ה' לא דן דין אמת? וכי ה' צריך "שימסרו" לו את "תיק התביעה"…? הרי ה' מנהל את הכל והוא הדיין והוא השופט והוא הכל???
- למה פותחים את התיק של המוסר דין גם אם הוא צודק? מה הצדק בכך? מה ההיגיון?
כדי להבין את זה צריכים אנו להעמיק מעט בהנהגת ה' את הבריאה וגם להבין מה זו מסירת דין בעצם
זה פשוט וברור שה' הוא משגיח על כל הבריאה וכל מעשה ומחשבה ודיבור גלוי וידוע ומושגח לפניו ומטרת ה' בבריאה היא להעניק לנו שפע עצום ללא גבול וגם אם אנחנו חוטאים זה כואב לו מאד כי זה ימנע ממנו להיטיב איתנו ולכן הוא מגלגל עם החוטא בכל כך הרבה צורות על מנת שהוא יוכל להחזיר אותו בתשובה וחלק מהגילגולים זה גם לתת לו "מכות" בשביל להעיר אותו ולנער אותו שיבדוק את עצמו וזה וודאי שה' אוהב אותך ואם מישהו פגע בך זה אכפת לה' וזה כואב לו ובוודאי שה' כבר התחיל לעשות פעולת שיעוררו את ליבו לשוב בתשובה גם מולך וגם מולו וה' מגן ושומר עליך כל הזמן.
ולכן אדם שעושה פעולה של "מסירת הדין", של תביעה לנהוג במידת הדין עכשיו, הוא בעצם לא בוטח בה' וגם מונע מה' לנהוג עם חבירו במידה שבה ה' רוצה לנהוג – מידת הרחמים. להמתין לחוטא, לשלוח לו רמזים וגם לתת לו לפעמים קצת מכות בשביל "להעיר" אותו עד שישוב מעצמו לפי כח הבחירה שניתן לו (ולפעמים אין לאדם יכולת לבקש מחילה ממי שהוא חטא כנגדו, זה מעל ליכולות שלו, והצער שנגרם לנפגע סובב במלואו על ידי ה' לתיקון נפשו) אבל באופן כללי רצון ה' הוא להיטיב עם כל ברואיו וכמה שה' מצטער בכך שחברך מצער אותך והוא אוהב אותך הוא גם אוהב את חברך ומצטער על התנהגותו כי שניכם בנים של ה' וה' רואה הכל ואדם שבוטח בה' שיעשה את הדין ומוכן להמתין ולסמוך על ה' שלא יקפח אותו ושיגן עליו ולא יוזם מצב שבו הוא "מכריח" את ה' לעשות דין עכשיו יזכה לראות אור ונחת אבל אם הוא לא מוכן הוא בעצם גורם להפעלת מידת הדין בעולם.
בקצרה, למסור דין זה אומר בעצם כך: "אני מבקש מה' להפעיל את מידת הדין ולא להמתין להנהגת ה' הטובה שמסובבת כל דבר בעולם לתיקון כל הנבראים."
למסור דין זה אומר שאני לא מאמין שה' מנהל את העולם ושהוא יפרע מהחוטאים ושהוא מגן עלי ושומר עלי ואכפת לו מאד מצערי ואם אני לא רואה את החוטא נענש מיידית זה בגלל שה' מאפשר את הבחירה והוא פועל בבריאה בצורה עמוקה ויסודית בשביל לתקן ולא בשביל לעזור לי לנקום.
ולכן, במקרה כזה, שאדם לא מוכן להמתין, הוא גורם צער לה' שהרי ה' רוצה יותר ממנו שהחוטא ישוב מחטאו והוא לא נותן אמון בה', לא מוכן להמתין שה' יגלגל עם החוטא והוא בעצם רק רוצה "נקמה! עכשיו!!" (שזו הרגשה טבעית לחלוטין השאלה מה עושים איתה) בלי להתחשב בכך שיש עוד הרבה השלכות לרצונו לנקום וביניהן זה שיש לחוטא הזה גם ילדים ואישה ועוד הרבה נשמות נוספות שתלויות בו שאינן אשמות בכך שהוא חטא כנגדך.
ובעצם אם הנפגע היה מסכים להודות בכך שהוא רק רוצה נקמה והיה משתף את ה' במה שהוא מרגיש (עם מסירת מודעה לפני כן) הוא היה מגלה לאט לאט, שהוא רק רוצה לפצות את עצמו על חוסר הערך והבושה שעולים בו באמצעות הרגשת הנקמה שבאמת לא תתן לו רוויה ולא תוביל אותו לטוב אם הוא יפעל מתוכה.
כל מה שצריך זה פשוט להסכים להרגיש את הכאב של הבושה וחוסר הערך וחוסר האונים שעולים ולבכות את זה לה' מעומק הלב ולהתחנן לה' שירפא את נפשו וישחרר ממנו את חוסר הערך והבושה העמוקה שהוא חווה ולומר לנפשו שרוצה נקמה וכואבת את החוסר האונים שיש דין ויש דיין ושלא תדאג ושה' מעניש את החוטאים ולא יתן לאף אחד לחמוק מעונש ושהיא לא לבד ושלה' אכפת ממנה והוא מגן עליה.
כעת מובן מאד מדוע גם מוסר הדין נענש. ה' כאילו אומר: "אתה לא רוצה להמתין? לא סומך עלי? רוצה דינים מיידית? בסדר, אבל אם אתה מאלץ אותי להפעיל את מידת הדין אז גם אתה תאלץ להיכלל בתוכה ומה שיצא יצא."
כעת גם מובן לנו מדוע יש איסור של "לא תיקום" הרי זה רגש טבעי? והתשובה היא יש לכל אדם בחירה לתת מקום לרגש ולשחרר אותו ואז הוא לא יפעל מתוכו.
למי שאוחז ראש ורוצה עוד העמקה…
יש תנועה בנפש שמי שלא מודע אליה נופל בה. יש מצב שהאדם אכן אינו מוסר דין, אבל מכיוון שהוא נפגע מאד (באופן טבעי) אבל הוא לא משחרר את הכאב שלו הוא מרגיש פגוע לאורך ימים ושנים ומכיוון שהוא לא מכיר את עצמו הוא לא יודע שהוא מחזיק את הכאב ולא מרפה ממנו מתוך מניע נפשי מאד עמוק – הוא רק רוצה נקמה.
במקום, לתת מקום לכאב לצאת החוצה בצרחות ובכיות בהתבודדות ובשיחה עם ה' ועם חבר אמיתי (שיכול להכיל את זה בלי להיבהל…) הוא מחזיק אותו בפנים והרצון הטבעי שלו לנקמה לא נעלם אלא פועל עליו בצורה הפוכה – הוא מחזיק את הכאב וממשיך להיות "פגוע" רק כדי לנקום כי אם הוא יפסיק להיות פגוע בלי שההוא פייס אותו אז הוא יאלץ לוותר על הנקמה…
זה מזעזע לגלות איך אדם יכול לצער את עצמו כל כך במשך שנים ארוכות בלי להיות מודע לכך בכלל, זה כמו לירות במישהו דרך הראש שלך. זה כמו לרסק למישהו את הגולגולת דרך הגולגולת שלך… זה ממש כמו מחבל מתאבד רק בתת מודע.
שתי הבהרות לסיום
1. למי שעדיין מעוניין למסור דין לשמיים.. שידע ש "אסור למסור את דינו לשמים, אלא לאחר שיודיענו שהוא עומד למסור את דינו לשמים. וכך כתב רבינו הר"ן (ראש השנה דף ג:) וכן פסק הרמ"א בשלחן ערוך חושן משפט. (סוף סימן תכב. ועיין חו"מ סימן טו ס"ג, ובב"י ובברכי יוסף שם).
2. במקרה של שרה, היא ידעה את כל הנ"ל והיא מסרה את נפשה בשביל לעשות דין באופן מיידי כי היא רצתה שהגר ובנה הרשע יעזבו את הבית מיידית ללא כל דיחוי והיא ראתה שאברהם לא מסכים איתה ולא הייתה לה ברירה והיא נאלצה לעשות את זה למרות שהיא ידעה שהיא אולי גם תיפגע.