אומר רבי נחמן: "וכן בענין מלומדות, מובא (חיי מוהר"ן סימן תס"ה) שרביז"ל אמר שרצונו שכל אנשי שלומנו לא יהיה אחד מהם מלמד, וכמה פעמים דיבר מזה. גם אמר שטוב לענין פרנסה לדור בעיר גדולה. ואמר בדרך צחות שאין לך אדם שאין לו שעה, ואין לך דבר שאין לו מקום, נמצא שכל אדם יש לו שעה, וכשעוסק במשא ומתן יכול להיות שבאותו השעה שיש לו ירויח ממון הרבה מאחר שאותה השעה היא שלו. על כן יכול להיות שיזמין לו השם יתברך איזה הצלחה גדולה בעסק שלו שהוא עוסק, ויכול להרויח באותה השעה שלו רווח גדול. אבל כשהוא מלמד אזי כשמגיע לו השעה שלו שהוא שעת הצלחה שלו, אזי התלמיד מביא לו פשטידא טובה וכיוצא, עם זהב מעות ראש חודש, ובזה יוצאה ועוברת שעה שלו, שהוא שעת הצלחתו בדבר שטות כזה וכיוצא בו. אבל אדם אחר יכול להרויח בהשעה שלו רווח גדול כנ"ל. וכן אין לך דבר שאין לו מקום, וכשהוא דר בעיר גדולה ששם מצויים עסקים גדולים אזי יכול להזדמן לו איזה דבר גדול שיתעשר בו כי שם הוא מקומו, כי אין לך דבר שאין לו מקום. אבל בעיר קטנה שם יזדמן איזה דבר שבוש ופחות להרויח בו, כי הכל לפי המקום כי אין לך דבר שאין לו מקום. "
רבי נחמן בעצם אומר כך: לכל אדם יש שעה טובה שבה מגיע אליו שפע גדול, ברגע שאדם הוא בעל עסק השעה הזו תפגוש אותו בעסק שלו ותביא לו שפע גדול אולם אם הוא שכיר השעה הזו מקסימום תביא לו איזה נופש קטן מהבוס או עוגה…
איך להיות עצמאי בלי לסבול מחרדות ועומס יתר זו עוד שאלה. 🙂