עד כאן הוכחנו שה' רוצה בכל מאודו לשמוע את הלב שלנו ושלא משנה מה אנחנו מרגישים תמיד זה לגטימי להביע את הרגשות. שימו לב שה' קורא לאיוב "עבדי" מיד אחרי הדברים הקשים שאיוב אמר! והוא כועס על חבריו והם צריכים לבקש את סליחתו והוא אומר שאיוב דיבר נכונה בליבו. כלומר, כך צריך לדבר.
איך זה יכול להיות?
כיצד יתכן הדבר שאדם יגיד דברים שהם מבחינה שכלית לא נכונים (שהרי "הכל לטובה") וה' יסכים עם זה, ישמח בזה ועוד יעזור לאדם להתרפא מהרגשות הקשים הללו ובכלל הרי יש דבר כזה שנקרא "להטיח דברים כלפי מעלה" שהוא אסור ונענשים עליו?
והרי אפילו היה אמורא, מגדולי הדור, שנקרא לוי שהטיח דברים כלפי מעלה ונענש? ואומר הפלא יועץ: " אסור להטיח דברים כלפי מעלה ולהתרעם על מדותיו יתברך כאלו חס ושלום מעביר עליו את הדין [ה' לא עושה דין אמת]" והיעב"ץ במגדל עוז מסביר מה היה חטאו של האמורא לוי: "ולא להטיח דברים קשים, כאילו שורת הדין נותנת לעשות רצונו וחפצו לפיכך… נפרעו ממנו".
והשאלה גדלה פי כמה מאחר ורשי בבבא בתרא דף טו/א אומר בפירוש על הסיפור של איוב: "משל היה – ללמוד ממנו תשובות למקטרגים על מדת הדין ושאין אדם נתפס על צערו"
כלומר, כל הסיפור הזה בכלל לא היה ורש"י אומר שהוא בא ללמד שני דברים:
- לתת תשובה שכלית על כל המקטרגים על ה'.
- ללמד אותנו שאין אדם נתפס על צערו. כלומר, אין אדם נענש כשהוא מדבר מתוך לב כואב ורותח ושלא רק שאין בכך שום חטא ועוון אלא להיפך ושה' רוצה לב אמיתי ודיבורים אמיתיים ולא שקרים תורניים.
אז כיצד זה יתכן?
והתשובה עולה מאליה כפי שאומר המצודות דוד על איוב פרק לד פסוק לה: "אבל איוב לא בדעת ידבר ר"ל מקושי המכאוב אין דעתו שלימה ולזה דבריו המה לא בהשכל ולולי זאת היה גם הוא מודה לדברי ה' והמוכיחים אותו"
וכן רבינו גרשום על בבא בתרא דף טז/ב: מכאן שאין אדם נתפס על צערו. על מה שמדבר מכובד צערו דכתיב לא בדעת ידבר כלומר שאין דעתו מיושבת עליו מחמת צער:
ובצורה נפלאה מדייק זאת הבן יהוידע על סוטה דף מח/ב: " כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה. קשה למה אמר מי שיש לו פת בסלו, והלא אפילו אין לו פת בסלו גם כן צריך שיהיה לו בטחון בהשי"ת, ולא ידאג לומר מה אוכל למחר?
ונראה לומר שאם אין לו פת בסלו, נמצא הוא רעב, ואם יאמר מה אוכל למחר אע"פ שלא דבר כהוגן, אין להאשימו על זאת, דאין אדם נתפס על צערו, אך אם יש לו פת בסלו אינו רעב, ולכן אשום יאשם אם יאמר מה אוכל למחר."
כלומר, למסקנה: כל מה שמדובר שאדם מטיח דברים הוא שאדם עושה את זה מתוך יישוב הדעת, רוגע נפשי ולא מתוך כאב.
ונוסיף על כך שמי שיתבונן בדיבוריו של משה לה' בפרשות השבוע יראה הרבה פעמים דברים בוטים שמשה אומר שנחשבים כאילו "הטחת דברים" אבל גם הוא לא נענש עליהם כי אין אדם נתפס על צערו.
וזו אכן הטענה שהייתה כלפי האמורא לוי שהוא לא אמר את הדברים מתוך צער וכאב אלא מתוך דעה מיושבת ולמרות זאת הוא לא נענש על זה בכלל (כי זה לא היה מספיק חמור) ורק כאשר הוא חטא במשהו אחר הוא נענש בצליעה על שני הדברים יחד.
הפחד מהטחת דברים
ברוב המקרים כדי לא להגיע למצב של הטחת דברים אנו לא משתפים את ה' ברגשותינו בכלל… או משתפים בזהירות כי כפי שכבר נשאלתי, "אם אני אתחיל לשתף את ה' ברגשות שלי הכעס שלי יעלה והכאב שלי יצוף, בפרט אם אני אשתחרר לגמרי, ואז אני גם יבוא בטענות ובכעס ודרישות עד הסוף ואז אטיח דברים ונמצא שאני פוגע בעצמי או עושה משהו לא בסדר\אסור??"
על כך בא אומר רש"י שבשביל זה בדיוק נכתב ספר איוב כדי ללמד אותך שגם אם תטיח דברים מתוך צער וכאב זה בסדר גמור, ה' לא מחשיב את הדיבורים הללו. הטחת דברים זה רק מתוך קור רוח ויישוב הדעת.
האם הטחת דברים היא בכלל איסור?
אולם, בכל אופן, בשביל הסדר הטוב (ולא כהמלצה להטיח דברים כמובן…) כדאי לדעת שהטחת דברים לא נזכרת כאיסור בפוסקים בשום מקום. מאמר חז"ל היחיד שמדבר על כך הוא בלשון "לעולם…" שזו משמעות של המלצה ואכן זה לא נפסק כאיסור להלכה למעשה. כגון: "אמר ריב"ל לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמנה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה" וכן: "דאמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים שבשביל משקל שתי סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף ירדו אבותינו מצרימה."
וכן הלאה… אדם שמפלה בין ילדיו לא עובר על איסור שכתוב בשולחן ערוך אבל הוא יפסיד מזה וכן לגבי אדם שאומר את המילה "בהמה טמאה" ולכן כנ"ל לגבי להטיח דברים.
אבל בכל מקרה השורה התחתונה לכולנו: ה' לא רק שלא העניש את איוב הוא דיבר בשבחו ורצה להעניש קשות את חבריו בעלי "התובנות התורניות" ומכחישי הלב.
כלומר, דברים קשים שנחשבים הטחה זה אומר "הצדק עימי ומן הדין אני צודק ולא ה' בצורה מוחלטת" לא שיתוף רגשי ובקשת עזרה אלא דרישה וטענה, לא ריצוי ופיוס ותחנונים עם שיתוף ברגשות קשים מאד אלא דרישה ממש וכל זה מתוך יישוב הדעת מלא!
דוגמא לשיח עם ה'
הנה דוגמא לשיח עם ה': "תשמע, אני מרגיש שאני שונא אותך ואני מרגיש שאתה שונא אותי. אתה מעצבן אותי, אני כבר לא יכול ככה יותר. אני מרגיש אליך שנאה וכעס כי ככה וככה…!!! די!!!"
אל תשכח, ה' קרוב רק לקוראים אותו באמת, עד הסוף.
מסירת דין על אחרים
הרבה פעמים הכאב שלנו קשור למה שאחרים עשו לנו ויש שחוששים שברגע שהם ישתפו את ה' במה שהם מרגישים כלפי אחרים זה ייחשב כמסירת דין על אחרים שהוא דבר שלא טוב לעשותו מאחר וזה יכול לעורר דין שמים על הפוגעים וגם לפגוע במתלונן.
על מנת לצאת מן הספק הזה, בעצת תלמיד חכם גדול חיברתי נוסח מיוחד שאומרים אותו בתחילת כל התבודדות שבו בעצם אני מצהיר בקצרה שכל מה שאומר הוא לצורך ריפוי ואין אני מתכוון למסור דין על אף אחד.
הנה הנוסח:
"הרייני מוסר מודעה שכל מיני קללות, שמתות, חרמות, נידויים, מסירת דין וכל מיני דברים רעים שאולי אומר אין בהם כוונה אמיתית והם נאמרים רק לצורך רפואת הנפש. הן בהתבודדות זו והן בהתבודדויות אחרות, הן קצרות והן ארוכות, הן קבועות והן מזדמנות לכל ימי חיי."
הנוסח הזה מכסה גם פעמים בהם שכחתי לומר את הנוסח אבל יש לומר תמיד את הנוסח כולו ואין לסמוך על זה באופן קבוע אלא רק זמני למקרה של שיכחה או שנזכרת באמצע כאב ולא מתאים לך עכשיו לומר נוסחים מעצבנים…
ולמי שרוצה נוסח מקוצר שגם מועיל: "הריני מכוון שכל מה שאומר אין בו כוונה אמיתית והוא רק לצורך ריפוי נפשי."
לסיכום
מכיוון שהניסיון מורה על כך שאדם שמתחיל בהתבודדות להביע את ליבו מול ה' ולבטא כעסים ולבטא את הכאב שלו בצורה מפורשת מתחיל גם להרגיש פחד.
אולי חטאתי בדברים? אולי הטחתי דברים כלפי מעלה? הרי זה כתוב איפשהו שזה אסור לא?! ועכשיו בכלל אני מרגיש שאני חוטא וה' רחוק ממני עוד יותר…
על מנת להוציא את הדברים מהלב נוסיף ונאמר שהרגשות הללו הם טבעיים לחלוטין וזה בסדר גמור אם אתם מרגישים כך אבל המציאות היא שהתורה וה' שמחים מאד כאשר אדם אומר את ליבו לה' באופן מלא והדרך לשחרר את הרגשות הללו היא אותה דרך… לשתף את ה' במה שאתם מרגישים כאשר אתם שופכים את הלב, מה עולה לכם וכדומה.
אז למעשה, ה' כתב ספר מיוחד, ספר איוב בשביל ללמד אותנו ש:
- כאשר כואב לי הדיבור הנכון, הדיבור שצריך לדבר אותו הוא הדיבור של איוב. כלומר, לומר את מה שאתה מרגיש עד הסוף בלי צנזורות.
- גם אם אתה טוען טענות ומטיח דברים מתוך כאב אל דאגה כאשר אתה מדבר מתוך כאב הדברים אפילו לא נרשמים בשמיים.
- כאשר אני שומע מישהו מדבר כך אני צריך לתת לו מקום, להקשיב לו, להראות לו שאני מבין אותו. לגלות לו שהרגשות שלו טבעיים ולגיטימיים ואז, רק אחרי שהכאב שלו שכך במקצת וקיימתי נושא בעול עם חברו אפנה אליו בצורה שה' פנה לאיוב, ואשאל אותו שאלות מנחות על מנת שהוא יבין לבד את המציאות למרות הרגשות הקשים.
- לפני שאני משתחרר על אנשים בפני ה' למסור מודעה קצרה.